בית רוק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה |
הגהה |
||
שורה 12:
במרוצת השנים עזבו הדיירים את הבית, ונותרו בו רק בתי מלאכה ובתי עסק שונים. הוא סובל מהזנחה רבה, קירותיו נסדקו, חלקם סובלים מרטיבות, ותוספות בנייה שונות שנועדו לשרת את בתי העסק הפועלים בו פגעו במראהו. עם זאת, המבנה בעל גג הרעפים עדיין חריג במראהו ביחס לבנייה העירונית שבסביבתו.
ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]], ככל הנראה לאחר שנקלעה לקשיים כלכליים, מכרה משפחת רוק את 'בית רוק' והפרדס סביבו למשפחות קליין ושפיר מ[[נווה שאנן (תל אביב)|שכונת נווה שאנן]] הסמוכה. לפי טענה אחרת, בתחילה התגוררו בבית [[מיסיון|מיסיונרים]] [[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטים]], ומהם עבר לידיים יהודיות.
בשנים [[1927]], [[1929]] ו-[[1932]] נערך [[יריד המזרח]] על אדמות הפרדס, שנעקר בינתיים. ב-[[1937]] תרמו המשפחות את הקרקע ל[[עיריית תל אביב]], לשם בניית התחנה המרכזית, מתוך מחשבה שהתחנה תעלה את ערכיהם של נכסים נוספים בהן החזיקו.
=== משפחת רוק ===
שורה 18 ⟵ 21:
אלפרד רוק חזר מאוחר יותר ל[[ארץ ישראל]]. הוא היה למקורבו של ה[[מופתי]] [[אמין אל-חוסייני]], כיהן כסגן נשיא [[המפלגה הערבית הפלסטינית]] וכחבר [[הוועד הערבי העליון]], התנגד ל[[ציונות]] ולמכירת קרקעות ל[[יהודים]]. ולמרות זאת, גם הוא וגם משפחתו מכרו קרקעות ליהודים.
רוק מכר 600 דונם של אדמת 'בוכריה' שלגדות [[הירקון]] בקרבת המושבה [[פתח תקווה]] לקבוצת רוכשים יהודים ובהם הפרדסנים [[שמעון רוקח]] ו[[פרץ פסקל]] עליהן ניטע ב-1905 [[פרדס בחר-יה]] ששנים רבות נחשב לפרדס הגדול בארץ{{הערה|[[יצחק רוקח]], פרדסים מספרים, [[הוצאת מסדה]], 1970, ע"מ 110-111}}
משפחת רוק המשיכה להתגורר ביפו עד [[1948]].
| |||