ג'וליאן דה-פרייטס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 2:
'''ג'וליאן דה-פרייטס''' (ב[[אנגלית]]: '''Julian Mignon de Freitas''';{{כ}} [[26 ביולי]] [[1889]] - [[1952]]) היה [[שופט]] [[בריטי]] שכיהן ב[[ארץ ישראל]] בתקופת [[המנדט הבריטי]]. ישב בדין בבית המשפט העליון המנדטורי, כאחד מהרכב שלושת השופטים שדנו ב[[ערעור]]ו של [[אברהם סטבסקי]], מנאשמי משפט [[רצח ארלוזורוב]], על הרשעתו בבית המשפט לפשעים חמורים, שבגינה נגזר עליו [[עונש מוות]].
ג'וליאן דה פרייטס נולד בשנת 1889 בעיר [[ברנטפורד]] {{אנ|Brentford}} בחבל [[מידלסקס]] {{אנ|Middlesex}} ב[[אנגליה]]. בשנים [[1904]] - [[1909]] למד ב[[אוניברסיטת קיימברידג']]. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] שירת כסרן ב[[רגימנט]] של [[גלוסטר]]. ראשית הקריירה שלו ב{{ה|שירות הקולוניאלי}} הבריטי הייתה במשטרת [[גמביה]]. לארץ ישראל הגיע בשנת [[1928]] ונתמנה לנשיא מחוזי מחליף. בתפקידו כיהן בין השאר כשופט בבית המשפט המחוזי ב[[ירושלים]], ואף היה לתקופה קצרה במינוי כשופט בריטי שלישי בבית המשפט לערעורים{{הערה|{{PalBull||Appointments|1929/07/18|00300}}}}. במרץ 1930 מונה לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים{{הערה|{{PalBull||Appointments|1930/06/03|00413}}}} ובתחילת 1931 עבר לחיפה{{הערה|{{PalBull||de Freitas J.|1931/01/01|00400}}}}. באוקטובר 1931 הוא שב לכהן כנשיא המחוזי בירושלים{{הערה|{{PalBull||Judge de Freitas in Jerusalem|1931/10/08|00401}}}}.
השופט דה פרייטס ישב בדין במשפטים חשובים שהסעירו את הציבור ב[[ארץ ישראל]]. ב-[[23 באוגוסט]] [[1929]], במהלך [[מאורעות תרפ"ט]], התנפלו פורעים על בית משפחת מקלף ב[[מוצא]], ורצחו חמישה מבני המשפחה. הילד [[מרדכי מקלף]], מי שיהיה לימים [[רמטכ"ל]] [[צה"ל]] הוא אחד הניצולים היחידים. הוריו ושלושה משמונת אחיו נרצחו. הרצח זעזע את [[היישוב|היישוב העברי]]. החשודים הרצח הובאו לדין בדצמבר [[1929]] לדין. הרכב השופטים כלל את נשיא בית המשפט העליון המנדטורי (כתוארו אז "זקן השופטים") ואת השופט דה פרייטס. ב-[[26 בינואר]] [[1930]] החליט בית המשפט לזכות את הנאשמים בנימוק כי אשמתם לא הוכחה מעבר לספק סביר. כאשר קהל ה[[ערבים]] שהתקהל מחוץ לבית המשפט, שבו היו גם בני משפחות הנאשמים, שמע את גזר הדין, פרצו מפיהם קריאות "תחי ממשלת פלסטין". הציבור ה[[יהודי]] זעם על גזר הדין המזכה וראה בו משום עיוות הדין.
| |||