|
|
|
[[קובץ:Khwarezmshahs jital 1200-1220 Taliqan.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטבע שהוטבע בח'ואריזם בשם א-נאצר כח'ליף]]
'''אאַ-נאצרנַּאצִר לדיןלִדִין אללה'''אללַּה (מילולית:אַבּוּ המנצח למען דת האל), אבו אלאלְ-עבאסעַבַּאס אחמדאַחְמַד בןבְּן [[אלאלְ-מסתדא]]מֻסְתַדִיא''' (תעתיק מדויק: אל-מסתצ'א, ב[[ערבית]]: '''الناصر, ابوأبو العباس احمدأحمد بن المستنضئالمستنضيء'''; מילולית: המנצח למען דת האל; [[1158–1225]]) היה ה[[ח'ליפה]] ה[[בית עבאס|עבאסי]] השלושים וארבעה בין השנים [[1180]] ל-[[1225]]. הוא נולד בשנת [[1158]], ובמהלךבמהלך שלטונו עלה בידיובידו להחזיר לתחומי שלטון בית עבאס אזורים נרחבים ב[[ממלכת פרס|פרס]] וב[[עיראק]]. ימי שלטונו הארוכים מסמלים את תקופת הפריחה האחרונה של השושלת העבאסית שמרכזה ב[[בגדאד]].
== חייו ופועלוביוגרפיה ==
שנותא-נאצר מלכותוהיה הראשונותבנו של אהח'ליפה [[אל- נאצרמסתדא]], ועלה לכס הח'ליפות בשנת [[1180]]. שנות מלכותו הראשונות עמדו בסימן קונסולידצייתביסוס השליטה בעיראק גופהגופא - למן [[תיכרית]] ועד [[המפרץ הפרסי]]. מבית, שלטונו התאפיין בעלייתן של קבוצות פותוהפותוואא ( בערבית: فتواء) ועיארון ( בערבית: عيارون) - כנופיות לוחמות בעלות נטייה ל[[סופיות]]. למרות זאת, בימיו פרחה בגדאד כמרכז של למדנות דתית וכללית , ואמנותושל אמנות. ▼
בניסיון לשבור את כוחם של ה[[סלג'וקים]] במזרח, הסית את שליט [[ חווארזם|ח' ואריזםווארזם]] ה[[טטרים| טאטריטטרי]], [[תכיש]], לכדי מרד. משצלח, העניק תכיש לא-נאצר מספר מחוזות במזרח פרס. אף על פי כן, עד מהרה החמיצו הקשרים בין הצדדים כאשר הווזיר הגדול של א-נאצר נהג בגסות בתכיש במהלך ביקור דיפלומטי. הווזיר הוצא להורג ותכיש התקיף את המחוזות המזרחיים שניתנו במתנה לא-נאצר. א-נאצר הגיב על ידי הזמנת חיסולו של אחד ממושליו של תכיש בידי ה[[חשישיון]], והטלת קשיים על עולי הרגל הבאים מהאזורים שבשליטתו. מוחמד השני, בנו של תכיש, שלח את צבאו לעבר בגדאד, אך א-נאצר פנה לעזרת [[ג'ינגיס ח'אן]], והדבר גרם לנסיגת הצבא הטאטאריהטטרי. במקביל, סייע א-נאצר לכוחותיו של [[צלאח א-דין]] ותגבר אותם בסיוע חומרי ולוגיסטי. ▼▲שנות מלכותו הראשונות של א-נאצר עמדו בסימן קונסולידציית השליטה בעיראק גופה - למן [[תיכרית]] ועד [[המפרץ הפרסי]]. מבית, שלטונו התאפיין בעלייתן של קבוצות פותוה (בערבית: فتواء) ועיארון (בערבית: عيارون) - כנופיות לוחמות בעלות נטייה ל[[סופיות]]. למרות זאת, בימיו פרחה בגדאד כמרכז של למדנות דתית וכללית, ואמנות.
▲בניסיון לשבור את כוחם של ה[[סלג'וקים]] במזרח, הסית את שליט [[חווארזם|ח'ואריזם]] ה[[טטרים|טאטרי]], [[תכיש]], לכדי מרד. משצלח, העניק תכיש לא-נאצר מספר מחוזות במזרח פרס. אף על פי כן, עד מהרה החמיצו הקשרים בין הצדדים כאשר הווזיר הגדול של א-נאצר נהג בגסות בתכיש במהלך ביקור דיפלומטי. הווזיר הוצא להורג ותכיש התקיף את המחוזות המזרחיים שניתנו במתנה לא-נאצר. א-נאצר הגיב על ידי הזמנת חיסולו של אחד ממושליו של תכיש בידי ה[[חשישיון]], והטלת קשיים על עולי הרגל הבאים מהאזורים שבשליטתו. מוחמד השני, בנו של תכיש, שלח את צבאו לעבר בגדאד, אך א-נאצר פנה לעזרת [[ג'ינגיס ח'אן]], והדבר גרם לנסיגת הצבא הטאטארי. במקביל, סייע א-נאצר לכוחותיו של [[צלאח א-דין]] ותגבר אותם בסיוע חומרי ולוגיסטי.
{{סדרה
|
