שלילת התארים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 26:
==שלילת התארים אצל הרמב"ם==
הרמבם כאמור הושפע מתורת השלילה של אבן סינא, וככול הנראה היה מודע לשיטותיהם של קודמיו היהודים. אולם הוא הציג דרך עקיבה ושיטתית יותר מכול ההוגים שקדמו לו בימי הביניים. למעשה הניח הרמב"ם את דרך השלילה ביסוד שיטתו הפילוסופית
בספרו [[משנה תורה]] היא נרמזת כאשר הוא מונה את האמונה בגשמיות האל כ"מין", כלומר ככפירה{{הערה|משנה תורה, ספר מדע, הלכות תשובה, ג:ז}}.
הרמב"ם מקצה אם כן את פרקים א-נ לעיסוק במשמעות מונחים '''[[גשמיות|גשמיים]]''' המיוחסים לאל (כגון "צלם" ו"פנים"), כדי להראות ש"שמות" אלה בעלי משמעות נוספת ממשמעם הרגיל, ורק לאחר מכן עובר לשלילת התארים, כאשר פרקים נא-סט עוסקים באופן ישיר במשמעות ה'''תארים''' המיוחסים לאל.▼
בספרו [[מורה נבוכים]] הרמב"ם עובר להשתמש בדרך השלילה באופן עקבי, אף עוד טרם הוכיח את מציאות האל, על מנת להראות שכול תארי האל הקדומים צריכים להתפרש על דרך השלילה. כמעין הקדמה לדיון בתוארי האל, הרמב"ם מקדיש את מרבית החלק הראשון של ספרו לסקירה שיטתית וממצה של השמות המשותפים במקרא, מפני שהם פוגעים באחדות האל ופרשנות שגויה שלהם מביאה לאמונת כפירה.
▲הרמב"ם מקצה אם כן את פרקים א-נ לעיסוק במשמעות מונחים '''[[גשמיות|גשמיים]]''' המיוחסים לאל (כגון "צלם" ו"פנים"), כדי להראות ש"שמות" אלה בעלי משמעות נוספת ממשמעם הרגיל, ורק לאחר מכן עובר לשלילת התארים, כאשר פרקים נא-סט עוסקים באופן ישיר במשמעות ה'''תארים''' המיוחסים לאל. המעבר נעשה במילים "דע שאין לו ית' תאר עצמי בשום פנים ולא בשום עניין, וכמו שנמנע היותו גשם, כן נמנע היותו בעל תאר עצמי"<ref>{{צ-ספר|מחבר = הרמב"ם|שם = מורה הנבוכים|מו"ל = מהדורת אבן שמואל|שנת הוצאה = |עמ = צג-צד|כרך = א|פרק = נ}}</ref>. לסיום הפרק כהכנה אחרונה לפני הוכחת השלילה, מבקר הרמב"ם את התפיסה שריבוי תארים עצמיים אינה סותרת את אחדות האל, ומשווה אותה ל[[השילוש הקדוש|שילוש הקדוש]] בנצרות.
===סוגי התארים===
| |||