|
בשנת [[1939]], שלוש שנים לאחר שובו לאנגליה, כשהיה חופשי ממגבלות תפקידו הקודם, ויכול היה להביע בגלוי את דעתו, התראיין מקדונל לעיתון האנטישמי הבריטי "The Patriot" ואמר כי שלוש מאות אלף יהודי אנגליה, מתוך אוכלוסייה של ארבעים מיליון, הם הגורם למחאה בבית הנבחרים נגד [[הספר הלבן (1939)|הספר הלבן]]. הוא הזהיר את מה שכינה "המולדת" (Mother country) מפני השפעתם רוחשת הרע (sinister) של הפליטים היהודים שהגיעו ל[[אנגליה]] מ[[גרמניה]].{{הערה|{{דבר||זקן השופטים לשעבר - מסית אנטישמי בגלוי|1939/06/11|00323}}}}
בתחילת 1939 שימש מקדונל יועץ של המשלחת הערבית ב[[ועידת סנט ג'יימס]].
==בוועידת סנט ג'יימס==
בין [[7 בפברואר]] ל-[[17 במרץ]] 1939 נערכה ב[[לונדון]] ועידה שהייתה ניסיון הגישור האחרון של ממשלת בריטניה לבעיית הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל. הוועידה נקראה [[ועידת סנט ג'יימס]] על שם הארמון שבו נערכה.
הוועידה נערכה בחסות בריטית והשתתפו בה נציגות יהודית ונציגות ערבית. בראש המשלחת היהודית עמד הד"ר [[חיים ויצמן]] ולצדו [[דוד בן-גוריון]], משה שרתוק (לימים [[משה שרת|שרת]]), [[יצחק בן צבי]] ורבים נוספים לרבות נציגי [[אגודת ישראל]] והיישוב הישן.
בראש המשלחת הערבית עמד המופתי [[חאג' אמין אל חוסייני]], וכן נציגי חמש מדינות ערב העצמאיות והעצמאיות-למחצה. למרבה הפלא הופיע לצד המשלחת הערבית יועץ מיוחד למשלחת זו והוא מייקל מקדונל. הופעתו של מי שהיה זקן השופטים בארץ ישראל, שלכאורה היה בעל עמדה אובייקטיבית בסכסוך הערבי-יהודי, הייתה בשלב זה של חייו, בהיותו בגמלאות, חופשית מהצורך להפגין נייטרליות, והייתה בה הזדהות גלויה עם הצד הערבי.
==הוועדה לעניין מכתבי מקמהון==
| 