|
'''אאַ-צעיקהסַּאעִקַה''' (ב[[ערבית]]: '''الصاعقة''' – "רעם", "סערה"; תעתיק מדויק מערבית: '''אלצאעקה''' - "סערה"), "רעם"; נקראהנקרא גם '''חלוצי מלחמת השחרור העממית''' ('''طلائع حرب التحرير الشعبية'''), הוא ארגון [[פלסטיני]] צבאי ופוליטי הפועל ב[[סוריה]] ומשמש כזרועהזרוע הפלסטינית של [[בעת' (סוריה)|מפלגת הבעת']] הסורית. הארגון חבר רשמית ב[[אש"ף]], אך אינו פעיל בו.
==הקמת הארגון==
א-צעיקהסאעקה הוקם ב[[דמשק]] על ידי מפלגת הבעת' בספטמבר [[1966]], אך פעל לראשונה רק בדצמבר [[1968]], אז ניסתה סוריה להשתמש בו כאלטרנטיבה למנהיגותו של [[יאסר ערפאת]], שתפס את ראשות ה[[פת"ח]].
==עלייתו של אסד והטיהור==
ארגון א-צעיקהסאעקה שימש את מפלגת הבעת' גם במאבקו של הנשיא [[סלאח ג'דיד]] על השלטון בסוריה, נגד שאיפותיו של שר ההגנה [[חאפז אל-אסד]]. כאשר תפס אסד את השלטון ב-[[1970]], הוא פירק את הארגון, ותומכיו של אסד החליפו את ההנהגה בו (למרות שתומכיו של ג'דיד המשיכו לפעול במסגרת א-צעיקהסאעקה ממחנות הפליטים הפלסטינים בירדן עד שנעצרו ב-[[1971]]). אסד מינה את [[זוהיר מוחסן]] למזכ"ל הארגון, ואף ניסה להציג את מועמדתו לראשות אש"ף, במקומו של ערפאת, אך ללא הצלחה.
==היחסים עם פתח בלבנון==
א-צעיקהסאעקה הפך לגורם כוח משמעותי במחנות הפליטים בסוריה ובלבנון, שהייתה תחת השפעה סורית. במהלך [[מלחמת האזרחים בלבנון]] חיזקה סוריה את הארגון והפכה אותו לאחד הכוחות הפלסטיניים העיקריים בלחימה, אך במקביל אילצה את פעיליה להשתתף במהלכים צבאיים סוריים כנגד אש"ף, עם הידרדרות היחסים בין אסד לערפאת. הדבר הביא לגירוש א-צעיקהסאעקה משורות אש"ף ב-[[1976]], אך בדצמבר אותה שנה, לאחר שנרגעו הרוחות, התקבל הארגון בחזרה.
ב-[[1979]] חוסל זוהייר מוחסן על ידי [[המוסד]] הישראלי, חיסולו בקיץ 1979 לא היה מורכב במיוחד ולא דרש איסוף מודיעיני נרחב. מוחסן, שלא נקט אמצעי ביטחון בסיסיים, נורה ב 25 ביולי 1979 בידי שני מתנקשים מיחידת "כידון" של "קיסריה" בלובי של בית הדירות שלו בעיירה קאן שבריביירה הצרפתית. הוא נפצע באורח אנוש ומת למחרת בבית החולים על שם לואי פסטר בעיר ניס. משטרת צרפת הודיעה כי הנרצח הגיע לצרפת עם דרכון דיפלומטי סורי, שבו הוצג כיליד דמשק. תפקוד הארגון נפגע באופן משמעותי בעקבות מותו{{הערה|1=[[אהרון קליין (עיתונאי ישראלי)|אהרון קליין]], "'''חשבון פתוח - מדיניות החיסולים של ישראל'''", הוצאת [[ידיעות ספרים]], [[2006]], עמוד 7.}}. בשנת [[1980]], ב[[מבצע מתח גבוה]], [[פשיטה|פשט]] כוח [[שייטת 13]], בפיקוד [[עמי אילון]], על בסיס הארגון בדרום לבנון, ממנו עמדו לצאת מחבלים ל[[פיגוע מיקוח]] בישראל. הכוח הרג כעשרים מחבלים והשמיד את הבסיס{{הערה|1=[[מייק אלדר]], "'''[[שייטת 13]]'''", ספריית מעריב, [[1993]], עמודים 578-572.}}.
לתפקיד המזכ"ל נכנס [[אסלאם אלקאדי]]. בשנים [[1984]]-[[1985]] לחם הארגון לצד הסורים, תנועת [[אמל]] וארגון [[פתח אלאינתיפאדה]] של [[אבו מוסא]] כנגד אש"ף, ב"מלחמת מחנות הפליטים", ועד לסיומה של המלחמה ב-[[1990]]. מדיניות זו הובילה לעריקת פעילים רבים משורות א-צעיקהסאעקה לצידם של הפלסטינים ("הם היו [[אבו מוסא]] ב[[בקאע]], אבל אבו כלום ב[[הרי השוף]], ואבו עמאר ([[ערפאת]]) כשהגיעו ל[[ביירות]]" צוטט פעיל מתנועת [[אמל]]). במקומם של פעילים אלה מילאו הסורים את שורות הארגון באנשי צבא סוריים, כך שבתום המלחמה לא נותרה לו השפעה אלא בתחומי סוריה.
==הארגון כיום==
לאחר חתימת [[הסכם אוסלו]] ב-[[1993]] לא נותרה לארגון תועלת עבור סוריה, והיא צמצמה משמעותית את התמיכה בו. כיום אין לארגון כמעט כל קיום מחוץ לסוריה, למרות שהוא בעל נוכחות גם בלבנון (נוכחות שמעמדה מוטל בספק מאז נסיגת הכוחות הסוריים מהמדינה ב-[[2005]]). הארגון חלש במיוחד בתחומי [[יהודה ושומרון]] ולא היה פעיל כלל במסגרת [[האינתיפאדה השנייה]]. א-צעיקהסאעקה אינו מכיר בסמכותה של [[הרשות הפלסטינית]] מחד, אך אינו זוכה עוד לתמיכה סורית מאידך, מכיוון שסוריה שינתה את מדיניותה ועברה לתמוך בארגונים הפלסטיניים האסלאמיים - [[חמאס]] ו[[הג'יהאד האסלאמי]].
== ראו גם ==
|
