אוניות הקו בצי הבריטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 43:
בים ניתן עונש מוות, בתלייה, על [[מרד]], [[בגידה]] או [[עריקה]]. עונש מוות ניתן גם על [[מעשה סדום]], אולם נרשמו מקרים בודדים בלבד של הוצאה להורג מסיבה זו. הוצאה להורג הייתה יכולה להתבצע רק לאחר [[משפט צבאי]] ב[[בית דין צבאי]] שהיה מורכב מחמישה קפטנים. קפטן לא יכול היה להוציא להורג על דעת עצמו, ולפיכך התבצעו רוב ההוצאות להורג רק כאשר היו מספר אוניות ביחד, בדרך כלל בשייטת או פלגה. ההוצאה להורג התבצעה עם עלות השחר, על אחד מתרני האונייה (התלייה התבצעה מקצה אחד ממוטות הרוחב של התרנים, yardarm). כל צוות האונייה היה מתייצב לצפות בהוצאה להורג, וסירות מלאות במלחים מספינות אחרות היו מגיעות לצפות בהוצאה להורג גם הן, כדי לראות את העונש וגם כדי למנוע מרידה בין מלחי האונייה שבה התבצעה התלייה.
 
עונשים אחרים כללו בעיקר עונשי מלקות. למש"קי המשמעת היו מקלות שבהם היו מכים מלחים שעברו עבירות קלות, כמו איחור קל במילוי פקודה. על עבירות חמורות יותר היה המלח מולקה בשוט שיוצר מחבל, שנפרם. שוט זה נקרא בפי המלחים "החתול בעל תשעתשעת הזנבות" (cat o' nine tails). המלח העבריין היה זה שבדרך כלל פרם את החבל והכין לעצמו את השוט. את המלקות נתנו מש"קי המשמעת (Bousun's Mate), בנוכחות כל צוות האונייה. כעיקרון, לקפטן היה מותר להורות על עונש של עד 12 מלקות ללא משפט צבאי מסודר, אך עונשים כבדים בהרבה היו נפוצים מאד. במקרים חמורים של מרידה או הפרת משמעת חמורה מאוד (כמו הכאת קצין או מש"ק) היה בית דין צבאי יכול להורות על עונש שנקרא "הלקאה בכל הצי" (flogging around the fleet). העבריין היה נענש ב-500 מלקות, עונש שהיה למעשה עונש מוות.
 
למרות החומרה שבעונש לא התלוננו המלחים על תנאי המשמעת, אדרבא: בעת המרידות הגדולות שהיו בצי הבריטי, בנור (nore) ובספיטהד (spithead) ב-[[1797]] השתמשו הצוותים המורדים עצמם בעונשי מלקות כלפי מלחים סוררים.