ויקיפדיה

הזירה הימית במלחמת העצמאות – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הגהה
הגהה
שורה 4:
|מערכה=
|מלחמה=[[מלחמת העצמאות]]
|תמונה=[[File:INS Wedgwood.jpg|מרכז|300px250px]]{{ש}}[[File:AttackBoat.jpg|מרכז|300px250px]]
|כותרת תמונה=[[אח"י וג'ווד]], מאוניות חיל הים הראשונות{{ש}}אחת מסירות הנפץ שתקפו את [[האמיר פארוק]]
|תאריך התחלה=[[29 בנובמבר]] [[1947]] <!-- '''[[כ"ט בנובמבר|החלטת החלוקה בעצרת האומות המאוחדות]]''' -->
שורה 35:
בצאת הבריטים מארץ ישראל נכנס הצי המלכותי המצרי ללחימה במדינת ישראל. כלי שיט מצריים תקפו את חופי הארץ, והעבירו אספקה ולוחמים ל[[חיל המשלוח המצרי (1948)]], שחדר לישראל בדרך היבשה. למרות העדיפות הטכנית והכמותית המצרית, הצליח חיל הים הישראלי, המאולתר ברובו, להדוף את המצרים מחופי הארץ ולקיים נתיבי שיט פתוחים למדינה.
 
הממונים על הביטחון בים השכילו לעבור בלא להינזק את העימות עם הצי הבריטי. הצי המצרי לא השכיל לתרגם את העדיפות הטכנית והכמותית שלו לשליטה בזירה הימית. באותם פעמים שגילו המצרים תעוזה הם שלחו כלי שיט בודד לבצע הפגזת חוף. חיל הים הישראלי שהיה מודע לנחיתות הטכנית בחימוש כלי השיט הפעיל את [[שייטת המשחתות|שייטת אוניות הקרב]] בריכוז מאמץ. בכל המפגשים שהתפתחו הייתה כמות רבה יותר של יחידות לחימה ישראליות. בפעילות אופרטיבית נכונה מנע חיל הים מהמצרים לנצל את הזירה הימית לטובתם ואף סייע באופן ישיר למבצעי צה"ל ביבשה.
לדברי אלוף [[יוחאי בן נון]]:{{ש}}
שורה 76:
===הצורך בהעפלה ===
[[File:Destroyer&ImmigrantShip.jpg|250px|thumb|משחתת בריטית עוקבת אחרי [[בן הכט (אוניית מעפילים)]] שנרכשה מהכנסות המחזה שכתב [[בן הכט]] "A FLAG IS BORN" לאחר [[הכרזת המדינה]] הפכה ל'''אח"י מעוז (ק-24)''']]
בשלהי [[מלחמת העולם השנייה]] ואחריה הסתובבו מאות אלפי [[ניצולי השואה|עקורים]] ביבשת אירופה בחוסר כל.המונים פנו אל נמלי הים התיכון. חוסר הברירה מחד והתקוהוהתקווה היחידה שנותרה לארץ ישראל. [[היישוב]] בארץ ישראל וחלקי העם היהודי שלא נפגעו ישירות ב{{ה|שואה}} הרגישו חובה לאפשר הגעתם. הדבר היה מנוגד לתכניות של ממשלת בריטניה שעוד לפני המלחמה כבר הגבילה את העלייה. עם עליית מפלגת הלייבור לשלטון בבריטניה, כבר היה ברור שההתחייבות להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל לא תתמלא. מתוך כך הפכה ההעפלה לא רק פתרון מעשי למצוקת העקורים, אלא מנוף רב עוצמהעצמה במאבק להקים את הבית היהודי בארץ ישראל הלכה למעשה. במילים אחרות, עניין ההעפלה לחוד החנית של המאבק הפוליטי בזירה הבינלאומית. על רקע זה נמשכו המאמצים בהעפלה, על אף ההצלחות המועטות בחדירת המצור היעיל שהושת על ידי הבריטים.
בהחלטת האו"ם מ-29 בנובמבר נאמר שיקבע נמל בחוף ארץ ישראל אשר יהיה פתוח לקבל מעפילים יהודים. אך ממשלת המנדט שקלה שהדבר יעורר מהומות של הערבים בארץ ישראל ואינו ניתן לביצוע. הבריטים קיבלו לכך תמיכה ממזכיר המדינה של ארצות הברית [[ג'ורג' מרשל]] שדרש מאנשי הסוכנות היהודית בארצות הברית להפסיק את ההעפלה. לא רק שלא נקבע נמל לפריקת מעפילים אלא הצי הבריטי לא קיבל הוראות להמשיך במניעת ההעפלה.{{ הערה|STEWART NINIAN עמ' 153.}} העפלה הייתה בעלת חשיבות לאומית חזקה יותר מנושאי כלכלה והיוותה מרכיב בתפיסת הביטחון. האפקט הציבורי בעולם של רצון היהודים לעלות היה חשוב לפני ההחלטה באו"ם אך גם אחריה היה נכון להמשיך ולהדגיש אותו.
שורה 113:
|[[לקוממיות]]|| Sette Frateli איטליה ||[[יהודה בן-צור]], אבנר גלעדואהרון מיכאלי|| 20 פברואר 1948 ||699 מעפילים||צרפת ||נתפסה. {{הערה|ר"ח הלל ירקוני, עמ' 159.}}
|-
|[[בונים ולוחמים (אוניית מעפילים)]]|| Rondina איטליה||[[משה רבינוביץ']] ושמשון לוטן|| 28 פברואר 1948 ||1002||באקאר, יוגוסלביה ||נתפסה. {{הערה|ר"ח הלל ירקוני, עמ' 50.}}
|-
|[[יחיעם (אוניית מעפילים)]]|| Esmeralda איטליה|| אלי זוהר [[גדעון|גדעונית]] חנה סרני{{הערה|בתה של [[עדה סרני]] ואשתו של אלי זוהר.}}|| 28 מרץ 1948 ||769 ||איטליה ||נתפסה. {{הערה|ר"ח הלל ירקוני, עמ' 129.}}
|-
|[[טירת צבי (אוניית מעפילים)]]|| Rina Vivara איטליה||בצלאל פלדמן ויוסף לזרובסקי|| 12 אפריל 1948 ||798||פורמיה באיטליה||נתפסה. {{הערה|ר"ח הלל ירקוני, עעמ' 119.}}
|-
|[[משמר העמק (אוניית מעפילים)]]|| San Michele איטליה ||דוד איזן, בני ברקוביץ ויוכבד יהל|| 24 אפריל 1948 ||550||צרפת ||נתפסה. {{הערה|ר"ח הלל ירקוני, עמ' 177.}}
|-
|[[נחשון (אוניית מעפילים)|נחשון הקסטל]]|| Tadorne צרפת ||[[יוסף אלמוג]] שלום בורשטיין|| 26 אפריל 1948 ||550 מעפילים||צרפת||אחרונה שנתפסה. {{הערה|ר"ח הלל ירקוני, עמ' 179.}}
|-
|[[לניצחון]]|| Tullia Christina איטליה||בני קרביץ וראובן אורן|| 17 במאי 1948 ||189 מעפילים||ברינדיזי איטליה ||בתל אביב{{הערה|1=[http://www.palyam.org/Hahapala/Teur_haflagot/hf_Lanitzahon סיפור הפלגת ''לניצחון'''] באתר ה[[פלי"ם]]}} {{הערה|ר"ח הלל ירקוני, עמ' 156.}}
|-
|[[מדינת ישראל (אוניית מעפילים)]]|| Orchidea איטליה|| עמי עמיר ועובד שדה|| 17 במאי 1948 ||243||איטליה ||בתל אביב. {{הערה|ר"ח הלל ירקוני, עמ' 166.}}
|-
|[[קרב עמק איילון (אוניית מעפילים)]]|| Fabio||דוד שטרן || 29 מאי 1948 ||706 ||בנדול צרפת||קיסריה ראשונה לעליה חופשית{{הערה|ר"ח הלל ירקוני, עמ' 221.}}
|-
|}
שורה 135:
קובץ:אוניית המעפילים לא תפחידונו.jpg | אונית המעפילים "לא תפחידונו" אוספת מעפילים בצ'יוויטאווקיה, 11 דצמבר 1947.
קובץ:Kaf tet.jpg |''החלוץ'' ששמה שונה ל"כ"ט בנובמבר" מתקדמת בים שקט עם מערך מפרשים מלא, דצמבר 1947.
קובץ:PikiWiki Israel 20667 The Palmach.jpg |מעפיליםמעפילי "האומות המאוחדות" יורדים מהאנייה בחוף נהריה, 1 ינואר 1948 בשעת הצהריים.
File:PansConstanzaNov47.jpg |האניות '''פאן יורק''' ופאןו'''פאן קרסצנט''' ממתינות להעמסת עולים. בנמל קונסטנצה.
File:PikiWiki Israel 20668 The Palmach.jpg| |מעפילי פאן יורק מובלים לקפריסין.
File:PanYrk.jpg |אונית המעפילים ''פאן יורק'' ממתינה לשחרור עצורי מחנות המעצר בקפריסין.
שורה 182:
כן הוטל על חיל הים המצרי לעקוב אחר הפעילות בנמלים הישראליים בעת הפסקת האש.
 
נמל [[פורט סעיד]]. משמש כניסה ל[[תעלת סואץ ]] ומבואותיו אובטחו על ידי בריטניההצי המלכותי. הסכם ההגנה בין מצרים ובריטניה גרם לכך שהכוחות הבריטיים הגנו על מצרים מהים והיבשה. ממשלת מצרים הרגישה מוגנת על ידי הבריטים וחופשיה לנקוט פעילות התקפית. הצי המלכותי המצרי נדרש להגן רק על נמל אלכסנדריה הרחוק מאוד מגזרת הקרבות בארץ ישראל.
<gallery>
File:EmirFaruk1948.jpg|אנית הדגל של חיל הים המצרי ''אל אמיר פארוק''.
שורה 191:
===נמל חיפה===
[[File:BritsLvHaifa3061948.jpg|250px|thumb|עזיבת הבריטים מסדר מסירת נמל חיפה לעיריה ברקע הסיירת הבריטית ''פואבה'']]
[[File:BritsLeavHMStriker30648.jpg|250px|thumb|נחתת בריטית ''סטרייקר'' מפנה את החייליםאנשי הצבא הבריטים האחרונים, חיילי -גדוד הקומנדו מס 40 של הנחתים הבריטים., נמל חיפה 30 יוני 1948]]
[[נמל חיפה]] היה נמל עמוק המים היחידי בזירה. צרכי הקיום הבסיסיים של הישוב היהודי בארץ ישראל חייבו את פעילותם התקינה של הנמלים.{{הערה|אליעזר טל, עמ' 43 – 47.}} פריקת הסחורות בנמל תל אביב הייתה מאובטחת ונמצא באיזור יהודי הרי שבחיפה גבל הנמל בשכונות הערביות. השליטה המקצועית והמבצעית הייתה בידי הבריטים שבנו אותו. בין עובדי הנמל היו 1500 פועלים ערבים ורק 500 פועלים יהודים. היו סימנים לכך שהבריטים ימסרו את הנמל לערבים והם המשיכו להחזיק בו עד 30 ביוני 1948.▼
 
▲[[נמל חיפה]] היה נמל עמוק המים היחידי בזירה הימית הים-תיכונית. צרכי הקיום הבסיסיים של הישוב היהודי בארץ ישראל חייבו את פעילותם התקינה של הנמלים.{{הערה|אליעזר טל, עמ' 43 – 47.}} פריקת הסחורות בנמל תל אביב הייתה מאובטחת ונמצא באיזורבאזור יהודי, הרי שבחיפה גבל הנמל בשכונות הערביות. השליטה המקצועית והמבצעית הייתה בידי הבריטים שבנו אותו. בין עובדי הנמל היו 1500 פועלים ערבים ורק 500 פועלים יהודים. היו סימנים לכך שהבריטים ימסרו את הנמל לערבים והם המשיכו להחזיק בו עד 30 ביוני 1948.
גם לאחר הכרזת החלוקה באו"ם נשמר השקט בתחומי הנמל. הוחלט על הקמת פלוגה מיוחדת שתגן על העובדים והרכוש היהודי בנמל. באמצע דצמבר 1947 הוכנסה לנמל מחלקה בת 25 איש של ה[[פלי"ם]] במטרה לרכוש ניסיון בעבודה לקראת קבלת השליטה בנמל. [[טבח בתי הזיקוק]] הוכיח שיש צורך באבטחה חזקה יותר במקום עבודה מעורב. לנמל הוכנסו שתי מחלקות נוספות מ[[הפלמ"ח]]. משלושת המחלקות נעשתה פלוגת הנמל 60 לוחמים בפיקודו של [[יוחאי בן-נון]]. הפלוגה הייתה במסגרת הגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקודו של [[יוסף טבנקין]].{{הערה|אברהם דר]], http://www.palyam.org/Landops/Namal_Haifa/ujvAD פלוגת הנמל - הגדוד הרביעי - פלמ"ח], באתר ה[[פלי"ם]]}}▼
 
▲גם לאחר הכרזת החלוקה באו"ם נשמר השקט בתחומי הנמל. הוחלט על הקמת פלוגה מיוחדת שתגן על העובדים והרכוש היהודי בנמל. באמצע דצמבר 1947 הוכנסה לנמל מחלקה בת 25 איש של ה[[פלי"ם]] במטרה לרכוש ניסיון בעבודה לקראת קבלת השליטה בנמל. [[טבח בתי הזיקוק]] הוכיח שיש צורך באבטחה חזקה יותר במקום עבודה מעורב. לנמל הוכנסו שתי מחלקות נוספות מ[[הפלמ"ח]]. משלושת המחלקות נעשתה פלוגת הנמל 60 לוחמים בפיקודו של [[יוחאי בן-נון]]. הפלוגה הייתה במסגרת הגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקודו של [[יוסף טבנקין]].{{הערה|אברהם דר]], http://www.palyam.org/Landops/Namal_Haifa/ujvAD פלוגת הנמל - הגדוד הרביעי - פלמ"ח], באתר ה[[פלי"ם]]}}
 
בעייה ראשונה שנדרשו אנשי הפלוגה להתגבר הייתה החדרת הנשק האישי. בתוך חביות דלק שהובאו למוסך [[סולל בונה]] שבנמל הוטמנו 60 מקלעי סטן וכמות גדולה של רימוני יד. נקבעו מקומות שונים סליקים לנשק מוכן לשימוש. כל זה נעשה תחת אפם של אנשי [[משטרת המנדט]], שומרי המכס וחיילי הדיביזיה המוטסת, שערכו חיפושים מדוקדקים על היוצאים והבאים.
שורה 396 ⟵ 397:
==התנהלות הלחימה בים==
===מניעת נשק מהערבים===
[[קובץ:PikiWiki Israel 21126 The Palmach.jpg|שמאל|ממוזער|300px250px|הספינה '''לינו''' בנמל בארי]]
[[File:PikiWiki Israel 21125 The Palmach.jpg|שמאל|ממוזער|300px250px| הספינה "'''לינו"''' שקועה בנמל בארי לאחר פעולת חבלה ימית, ]]
{{ערך מורחב |פרשת הלינו}}
 
בחודש מרץ 1948 הגיע מידע ל[[שייקה דן]] אשר ניהל את הרכש ביוגוסלביה, על כך שהספינה האיטלקית ''לינו'' מעמיסה בנמל [[פיומה]] 8,000 רובים ו-6 מיליון כדורים שנרכשו בצ'כיה. הנשק הוסתר תחת עמודי חשמל ומגמת ההפלגה לבירות. שלטונות יוגוסלביה ידעו על המשלוח ולא התערבו מחשש לקשריםלקשריהם עם צ'כיה.
.
כמות כזאת של נשק בידי שיועד ל[[צבא השחרור הערבי]] שתגיע בזמן הקריטי תשפיע קשות על המערכה. הנושא הועלה ל[[שאול אביגור]] שריכז את הפעילות באירופה ואביגור החליט שיש למנוע מהנשק להגיע לערבים. בשלב מוקדם יחסית הוחלט להשתלט על הנשק ולהעבירו לידינו. ה''דרום אפריקה'' הועברה מול קיסריה ושם עלו עליה 25 לוחמים עם נשק. האנייה יצאה ליירוט ה''לינו''. הפיקוד בידי [[שמואל ינאי]].{{הערה|אליעזר טל. ע' 126.}}
שורה 455 ⟵ 457:
מאש נגד מטוסים של האוניות המצריות נפגע מטוס ישראלי ושני טייסיו [https://www.aka.idf.il/Eitan/pratim/pirteyChayal/?docId=33107 דוד שפריצק] ו[http://www.aka.idf.il/Eitan/pratim/pirteyChayal/?docId=33105 מתי סוקניק] אבדו בים. האניות [[אח"י אילת (א-16)]] ו"חנה סנש" שהצטרפה חיפשו אחרי הטייסים אך הם לא נמצאו.{{הערה|מקור מצרי מייחס את הפלת המטוס הישראלי לחיל האוויר המצרי ולא לאש האוניות{{מקור|מהו המקור המצרי?}}.}}
 
ב-9 ליוני 1948 מטוס [[ספיטפייר]] מצרי תקף במקלעים את [[אח"י אילת (א-16)]] מול תל אביב וגרם להרוג וששה פצועים. ב17 תקף מטוס דקוטה את [[אח"י וג'ווד]] באותו אזור והופל למים באש מ[[תותח אורליקון|תותחי אורליקון]] של האניההאונייה.
 
===הפגזות על הכוח המצרי בחוף ===
שורה 464 ⟵ 466:
 
=== תפיסת נשק ערבי בים ===
[[File:Argiro.jpg|300px250px|thumb|ספינת הנשק לערבים ארג'ירו בעת המפגש עם אוניות חיל הים]]
[[File:Argiro2.jpg|thumb|ממוזער|300px250px|ספינת הנשק ארג'ירו הרובים מוכנים על הסיפון להעברה]]
{{ערך מורחב|מבצע שודד}}
ב-10 באפריל הוטבעה הספינה ''לינו'' בנמל בארי. ב-14 באפריל הודיעה ממשלת סוריה שהנשק שנמא באוניה ''לינו'' בבעלותה נרכש כחוק. הקולונל הסורי מרדם ביי נשלח לנהל את חילוץ הנשק והעברתו. התחמושת כולה נפסלה אך מרבית הרובים שהיו ארוזים היטב נמצאו ראויים לשימוש. הרובים קיבלו טיפול מונע בידי נשקים של הצבא האיטלקי בבארי
 
מרדם ביי תיכנן להעבירם במשאיות לנמל גנואה ולהעמיס באוניה מצרית ''הכדיב איסמאיל''. היחידה לחבלה התארגנה לתפוש את המשאיות בדרך או להעלות את המטען באש. ממשלת איטליה לא הרשתה להעביר את הנשק ביבשה.
 
מרדם בי בדק אפשרות להעברת הנשק מבארי למסינה ושם התכוון להעמיסו על אניהאונייה ערבית בקו לבירותלביירות. יחידת החבלה קוים קשר עם סוכן האניות וסוכם גובה הפיצוי שיקבל אם האניההאונייה לא תוחזר לו.{{הערה|אמנון יונה, עעמ' 142.}} למפקד הפעולה נקבע דוד בן-חורין שהתמקם בבארי ועקב אחרי ההכנות.
 
 
'"שלל 3"' – ב-20 לאוגוסט יצאה ''ארג'ירו'' בכוונה להפלגה לאלכסנדריה ותעודת המשלוח ציינה שיעד הנשק הינוהוא לבירותלביירות. שני לוחמים עקבו אחריה בסירת דייג וב-21 לאוגוסט השתלטו כשהם בתחפושת קציני מכס איטלקיים, העומדים בקשר עם בעלי המטען. בשלב זה החלו דיבורים במערכת הישראלית שלא כדאי להפר את תנאי ה[[אמברגו]] וכדאי למסור את הנשק לאו"ם. הדבר נודע ל[[שאול אביגור ]] שישב באבל על בנו בקבוצת כנרת. אביגור עלה לירושלים לשיחה עם [[דוד בן-גוריון]] דרש והציע לסיים את המלאכה בכך שהנשק יגיע ליחידות צה"ל. בן גוריון אישר זאת ואביגור התמקם במפקדת חיל הים בחיפה ועמד בקשר עם מפקד השייטת [[שמואל ינאי]].
 
הגיע מידע שקורבטה מצרית תצא ב-25 לאוגוסט לפגוש את ''ארג'ירו'' בטווח 150 [[מיל ימי]] מאלכסנדריה. תואם מפגש עם השייטת הישראלית וב-26 לאוגוסט הועבר הנשק בלב ים לקורבטות. הספינה ''ארג'ירו'' הוטבעה. ב-30 לאוגוסט נכנסו הקורבטות לנמל חיפה והנשק נמסר לאנשי החימוש של צה"ל.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הזירה_הימית_במלחמת_העצמאות"