הזירה הימית במלחמת העצמאות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה |
|||
שורה 165:
[[מדינת ישראל (אוניית מעפילים)]] (אורכידה ORCHIDEA) שהייתה ספינת המעפילים האחרונה. נשארה בשירות [[המוסד לעליה ב']] נקראה בשם קוד '''נרקיס''' הופעלה גם היא להברחת עולים. באחת מהן יצאה ב-12 נובמבר 1948 לים לאחר שהעמיסה עולים בקפריסין יצאה לדרך במזג אוויר סוער, נוצרה בה תקלת מנוע. הספינה איבדה את העוגן ונסחפה לחוף טריפולי. גם מכשיר הקשר לא עבד ומיקומה לא היה ידוע. '''אח"י מעוז (ק-24)''' בפיקוד [[מילה ברנר]] נשלחה לעזרתה. בעזרת תושייה והרבה מזל, אותרה '''נרקיס''' במבצע ימאות מורכב, הצליחה לתקשר ולגרור אותה מקרבת סלעי החוף.{{הערה|דניאלה רן, '''מילה ברנר''', עמ' 88.}} בחודש אפריל 1949 שוחררו יתר העצורים, ועלו באניות: '''גלילה''' ו'''עצמאות'''.
===השירות הימי===
==גיוס חוץ לארץ==▼
{{ערך מורחב |גיוס חוץ לארץ}}▼
המצב באירופה חייב חיזוק הגנה יהודית מפני פרעות. עוד בתחילת שנת 1947 החלו שליחי ההגנה בארגון הנוער היהודי באירופה במחנות אימונים. המדריכים היו שליחים.{{הערה|אמנון יונה, עמ' 9 -83.}} ▼
קליטת לוחמי הגח"ל בארץ התחלקה לשני שלבים עיקריים: מהכרזת האו"ם עד [[קום המדינה]], שלב בו התאפשרה עלייה מצומצמת, ושולבו בצבא כ-700 עולים; השלב השני היה מהכרזת הקמת המדינה עד סיום המלחמה, שלב בו שולבו למעלה מ-20,000 מגויסי גח"ל. אחוז זה הווה כרבע מכוחות צה"ל שמנה כ-88,000 איש. רוב רובם של אנשי הגח"ל לחמו ביחידות קרביות, והם היוו כשליש מהכוח הצה"לי הלוחם שמנה כ-60,000 איש. ההחלטה לגיוס העולים ושילובם בכוח הלוחם הייתה הדרגתית, ונבעה מהתקדמות מצב העניינים במלחמה. בתחילה לא הייתה הוראה או מדיניות מפורשת לשילוב העולים ביחידות הלוחמות, אך עם התקדמות המלחמה ואיתה האבדות הרבות, התברר הצורך הדחוף בגיוס נוסף של אלפי לוחמים. תשובה לצורך זה מצאה ההנהגה בגיוס העולים מאירופה.▼
=== הקמת חיל הים ===▼
[[File:IsrNavyIndWar.jpg|250px|thumb|סדר הכוחות של חיל הים הישראלי במלחמת העצמאות]]▼
{{ערך מורחב|חיל הים הישראלי}}▼
ב־[[17 במרץ]] [[1948]] הוקם ב"הגנה" "השירות הימי", בראשותו של [[גרשון זק]] (שהיה מינוי פוליטי ללא רקע ימי). מקורות כוח האדם של "השירות הימי" התבססו על:
* אנשי ה[[פלי"ם]].
שורה 181 ⟵ 172:
* אנשי הצי המסחרי שהיו קציני ים מנוסים, אך חסרי הכשרה ימית מבצעית.
* חברי אגודות ימיות למיניהן.
▲=== הקמת חיל הים ===
▲[[File:IsrNavyIndWar.jpg|250px|thumb|סדר הכוחות של חיל הים הישראלי במלחמת העצמאות]]
▲{{ערך מורחב|חיל הים הישראלי}}
במאי 1948 הגיע לארץ ישראל [[פול שולמן]], ובהמשך, באוקטובר, הפך למעשה למפקד המבצעי של חיל הים שבהקמה, ללא תואר מפקד חיל הים, אלא נשא תפקיד של ראש המטה, ובכפוף לרמטכ"ל צה"ל.
בתחילת המלחמה לא נמצאו כלי שיט צבאיים ייעודיים ל"שירות הימי". [[גרשון ז"ק]] הגיש בתחילת מרץ 1948 לבן גוריון תכנית הכוללת חכירה של האוניות "דרום אפריקה" ו"חנה סנש". מתוך [[אוניית מעפילים|אוניות מעפילים]] שהוחרמו על ידי ממשלת המנדט והועגנו בנמל חיפה כ[[צי הצללים]]. האוניות היו לא-כשירות לשיט, והיה ברור כי הבריטים ינטשו אותן במקומן. מתוכן נבחרו המיועדות לשימוש קרבי ובראשם אוניית המעפילים "[[מדינת היהודים (אוניית מעפילים)|מדינת היהודים]]", שהוסבה ל"[[אח"י אילת (א-16)]]". ייעודה כאשר נבנתה היה אוניית שירות ואבטחת חופים.
שורה 282 ⟵ 277:
</gallery>
▲===גיוס חוץ לארץ===
▲{{ערך מורחב |גיוס חוץ לארץ}}
▲המצב באירופה חייב חיזוק הגנה יהודית מפני פרעות. עוד בתחילת שנת 1947 החלו שליחי ההגנה בארגון הנוער היהודי באירופה במחנות אימונים. המדריכים היו שליחים.{{הערה|אמנון יונה, עמ' 9 -83.}}
▲קליטת לוחמי הגח"ל בארץ התחלקה לשני שלבים עיקריים: מהכרזת האו"ם עד [[קום המדינה]], שלב בו התאפשרה עלייה מצומצמת, ושולבו בצבא כ-700 עולים; השלב השני היה מהכרזת הקמת המדינה עד סיום המלחמה, שלב בו שולבו למעלה מ-20,000 מגויסי גח"ל. אחוז זה הווה כרבע מכוחות צה"ל שמנה כ-88,000 איש. רוב רובם של אנשי הגח"ל לחמו ביחידות קרביות, והם היוו כשליש מהכוח הצה"לי הלוחם שמנה כ-60,000 איש. ההחלטה לגיוס העולים ושילובם בכוח הלוחם הייתה הדרגתית, ונבעה מהתקדמות מצב העניינים במלחמה. בתחילה לא הייתה הוראה או מדיניות מפורשת לשילוב העולים ביחידות הלוחמות, אך עם התקדמות המלחמה ואיתה האבדות הרבות, התברר הצורך הדחוף בגיוס נוסף של אלפי לוחמים. תשובה לצורך זה מצאה ההנהגה בגיוס העולים מאירופה.
== העימות בין מדינת ישראל לבין הערבים בזירה הימית ==
| |||