הזירה הימית במלחמת העצמאות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה |
הגהה תגיות: חשד למילים בעייתיות גרשיים שגויים |
||
שורה 191:
* ספינות משמר - "הפורצים", "פלמ"ח", "דרור", "סער", "גליה" ו"תרצה".
===המודיעין הימי===
מערכת [[מספן המודיעין|המודיעין הימי]] הייתה אז בשלבי התארגנות. המידע שנאסף על ידי אנשי הפלי"ם לאיתור חופי הבאת מעפילים שימשו את מתכנני הנחיתה באשדוד.
שורה 288 ⟵ 287:
File:TagAfor.jpg|אוניית שירות '''ש-45''' שכינוייה היה ''{{מונחון|הטג|גוררת}} האפור''
</gallery>
=== אניות הרכש ===
עיקר הרכש של חימוש צה"ל ואספקה חיונית הועברו בדרך הים. מקורות הרכש היו צ'כיה דרך נמלי [[יוגוסלביה]], מערב אירופה דרך מרסיי וארצות הברית דרך נמלי מקסיקו.
אחד מביטוייה של תמיכת [[ברית המועצות]] בהקמת מדינת ישראל היה הסכמתה לעסקאות הנשק עם צ'כוסלובקיה, שהצילו לדעת רבים את מדינת ישראל במצב הקשה שבו נמצאה אז. התמיכה בעסקות הנשק נבעה משילוב של כוונות אחדות, ובהן: תחרות ופגיעה באינטרסים של בריטניה, תקווה שמדינת ישראל לכשתקום תהיה פרו-סובייטית, תקיעת טריז בין ישראל לארה"ב, וקבלת כסף טוב לשיקום כלכלות ארצות הגוש המזרחי.
מקורות משמעותיים נוספים לחימוש הנחוץ לישראל נמצאו ב[[איטליה]], [[צרפת]], [[שווייץ]], [[בריטניה]] וארצות הברית. יוגוסלביה תרמה רבות למאמץ הרכש הישראלי בהעמידה את נמל שיבניק ושני שדות תעופה בשטחה כתחנות ביניים בהעברת הנשק מצ'כוסלובקיה לארץ. רכש מארצות הברית הועבר דרך נמל טמפיקו ב[[מקסיק]]ו.
אוניות הרכש, בבעלותה של מערכת הרכש או חכורות, ביצעו במהלך מלחמת העצמאות למעלה מחמישים הפלגות, בהן הובאו ארצה כ-35,000 טון אמצעי לחימה: נשק קל ותחמושת, תותחים, טנקים ומטוסים. הניסיון, התשתית והקשרים שנצברו על ידי [[המוסד לעליה ב']] סייעו לארגון התובלה הימית של הרכש. לצדם של רבי החובלים הזרים של האוניות, שהסתכנו בהפרת האמברגו, הוצבו ימאים ו[[גדעון (ההגנה)|גדעונים]] יוצאי ה[[פלי"ם]] וותיקי מפעל ההעפלה. הם הפליגו כנציגי בעלי המטען ועיקר תפקידם היה לוודא שרבי החובלים יפעלו בהתאם להנחיות מערכת הרכש. חלק מאנשי הפלי"ם הוצבו גם לליווי הרכש במטוסים.
בתחילת המלחמה לא האמינו שניתן יהיה להעביר נשק מבלי שיוחרם על ידי הבריטים. הייתה נחיה לאגור נשק כדי להעבירו לארץ בתום המנדט. לאור התקפלות הצבא הבריטי מהדרום צפונה לאזור חיפה, לקראת התפנותו מהארץ העריך [[דוד בן-גוריון]] שאזור ת"א יהיה נקי מצבא בריטי בפברואר 1948 והוראה לתכנן הגעת האוניות למעגן בתל אביב ולפרוק את המטענים בלילות. הצי הבריטי המשיך בסגר הימי עד לסיום המנדט ב- 15 למאי 1948.
בעת המלחמה כאשר הוסכם על הפוגה בלחימה מטעם האו"ם. נעשתה פריקת הרכש מהאניות המובילות בהטעיה ובהסתר מביקורת של משקיפי האו"ם.
ב1 אפריל 1948 מונה[[ שאול אביגור ]] למרכז נושא הבאת הנשק מאירופה. ההנחיה שנתן דוד בן גוריון לאביגור הייתה:
{{ציטוטון|אל תערבב ציוד בהעפלה, הציוד הוא בנפשנו.}}
אביגור ריכז את קניית האניות ויעד אותן למשלוחים.
האנשים שעבדו בשירות הרכש בארצות הברית, אם כסוחרים, או כאנשי צוות נחשבו כעבריינים מבחינת החוק האמריקאי. שרות הביטחון ה-[[FBI]] היה יעיל לעלות על עקבותיהם ולהעמידם למשפט. מאוחר יותר זכו לחנינה מ[[נשיא ארצות הברית]].
====אוניית הנשק ''נורה'' ====
האנייה ''נורה'' פעלה תחת פיקודו של בנימין ("בן") ירושלמי.
הגעת האונייה ב-2 לאפריל 1948 עם המשלוח הימי הראשון{{הערה|קדם לו משלוח שהגיע בדרך האוויר.}} של נשק צ'כי לנמל ת"א. המשלוח כלל 4500 רובים 200 מקלעים ו-5 מיליון כדורים שהועברו מייד לגזרות הלחימה.
הגעה השניה של 'נורה', ב-28 אפריל 1948, תוך פריצת הסגר הימי הבריטי היוותה נקודת מפנה במלחמת העצמאות. ה''נורה'' פרקה בנמל תל אביב: 10,000 רובים 1,415 מקלעים ו-16 מיליון כדורים שבזכותו הצליחו כוחותינו להתגבר על "משבר מרץ 48" במלחמה ולעבור ממגננה למתקפה שהתבטאה בפריצת המצור על ירושלים במבצע "נחשון" והניצחון בקרב משמר העמק. בעקבות הנשק שהביאה, זכה לראשונה כל חייל בחטיבות הלוחמות בנשק אישי ולא כפי שהיה נהוג קודם – לשייך את כלי הנשק לעמדה בה היה מצוי.{{הערה|1=[[יהודה בן-צור]], [http://www.palyam.org/OniyotRekhesh/hf_Nora סיפור אוניית הנשק נורה] באתר הפלי"ם.}} הגעת אוניית הנשק הייתה בתודעת מנהיגי האו7מה בעת שהכריזו ב-14 במאי 1948 על הקמת מדינת ישראל.
====אניית הנשק ''רקס''====
האונייה הוטענה במרסיי ב 25 תותחי נ"מ 20 מ"מ ותחמושת שנרכשו בשווייץ מסוחר נשק עבור [[ניקרגואה]]. משם עברה לסיציליה, והעמיסה מטען כיסוי שכלל פקעות בצל, תפוחי אדמה וארטישוק. נציג הבעלים בהפלגה היה [[אריה קפלן]]. צוות ההשטה כלל ימאים מקצועיים בני משפחה סיציליאנית, והאנייה הגיעה בערב פסח תש"ח 23 אפריל 1948 לנמל תל אביב. פריקת האנייה נעשתה בערב חג פסח על ידי עובדי הנמל.
====האנייה ''דרומית''====
לאחר מלחמת העולם השנייה מכרה ארצות הברית את עודפי הנשק העצומים שלה מהמלחמה, כולל נשק כבד, למדינות רבות בעולם. אך בתחילת דצמבר 1947 הוחל חוק הניטרליות ורכישת נשק לישראל נעשתה מחוץ לחוק. רוב אמצעי הלחימה והציוד לתעשייה הצבאית שהוברח מארצות הברית עשה את דרכו ארצה מוסווה כמטען אזרחי תמים באוניות סוחר, כך לדוגמה חמישה מטוסי [[P-51 מוסטנג|מוסטנג]] מפורקים הוברחו בארגזים, שתכולתם המוצהרת הייתה קומביינים חקלאיים; שניים מהם הופעלו מבצעית במלחמה. הם הובאו באניית הנשק '''דרומית''' שיצאה ממקסיקו.{{הערה|1=[[יהודה בן-צור]], [http://www.palyam.org/OniyotRekhesh/hf_Kefalos_Dromit סיפורה של ה'''דרומית'''] באתר הפלי"ם.}}
====האוניות ''רקס'' ו''בוריאה''====
[[יהודה ארזי]] שריכז את העפלה וגם את קניות הרכש באירופה הקדים ורכש שתי אוניות כדי שיהיו בכוננות להעברת נשק בעת שימצא.
האנייה האיטלקית '''סנטה צ'יארה''' העמיס את הנשק במרסיי, והעובדים הערבים בנמל חשפו את זהותה. לכן, לאחר היציאה מנאפולי שונה שמה ל'''בוריאה'''; היא נצבעה בצבע שונה והוקם מבנה בירכתיים לשינוי צללית. והעבירה חימוש מצרפת. הגיעה ב-13 למאי, ועגנה בתל אביב. אנשי המשחתת פליקן (HMS PELICAN) דרשו ממנו לעבור לחיפה. רב החובל דה מרינו נהג בתבונה, והתנגד ככל יכולתו כולל כיבוי המכונות. האנייה נגררה לחיפה, ונערך בה חיפוש. אבל הנשק שהיה מוסתר מתחת לפקעות בצל, לא התגלה והיא שוחררה.{{הערה|1=[[יהודה בן-צור]], [http://www.palyam.org/OniyotRekhesh/RexBorea/RexAndBoreaPdf 'רקס' ו'בוריאה' אוניות הרכש שפרצו את ההסגר הבריטי] באתר הפלי"ם.}}
האנייה נכנסה לעגינה בקרבת תל אביב, ופרקה את הנשק והתחמושת, בעת שתל אביב הייתה מותקפת במטוסים מצריים.{{הערה|1= נחום בן-חורין, [http://www.palyam.org/OniyotRekhesh/RexBorea/Israel_1_day.pdf יומה הראשון של מדינת ישראל] באתר הפלי"ם.}} האוניות '''רקס''' ו'''בוריאה''' המשיכו והביאו נשק עוד שש פעמים במהלך המלחמה.
====אניית הרכש ''הזקן''====
[[File:Maestrela.jpg|250px|thumb|אוניית הרכש מאסטרלה "הזקן"]]
האנייה האיטלקית '''SENIO''' נרכשה על ידי [[יהודה ארזי]] ושמה שונה ל'''מסטרלה''' (MAESSTRELA), ונקראה '''הזקן'''{{הבהרה}} ביצעה 9 הפלגות רכש מחודש מאי 1948 עד יוני 1949.{{הערה|1= [http://www.palyam.org/OniyotRekhesh/Hazaken/mainpage אניית הנשק ''הזקן''], באתר הפל"ים.
====אוניות רכש נוספות====
אוניות המעפילים [[לניצחון]] ו[[מדינת ישראל (אוניית מעפילים)]] הורידו עולים בתל אביב ב-17 למאי 1948 ויצאו כעבור יומיים לאירופה כאניות רכש.
==הספנות בתקופת המלחמה==
{{ערך מורחב|דגל צי הסוחר הישראלי}}
הצי הבריטי המשיך לקיים את הסגר הימי על חופי הארץ כנגד העלאת מעפילים והבאת נשק.וזאת עד לסיום המנדט ב-15 במאי 1948. לצורך השלמת הפינוי המשיך החזיק את נמל חיפה עד 30 ביוני 1948. בכך לא אפשר פריקת מעפילים ואוניות הנושאות חימוש עד יציאתו.
חברת [[צים]] ו[[חברת עתיד]] הפעילו כל אחת שתי אוניות בדגל ממשלת המנדט. הספנות המסחרית לארץ ישראל נעשתה רובה באניות של חברות זרות. בעת סיום המנדט נטשו כל האניות הזרות את נמלי הארץ אפילו לא המתינו להכרזה המצרית שניתנה בספטמבר 1948 וכוונה רק נגד העברת נשק ועולים. עשרות אניות שהיו בדרכן לנמלי הארץ קיבלו הוראות לפנות חזרה. את הסחורות שנשארו בבטן האניות פרקו בנמלי הים התיכון. סחורות חיוניות נמצאו במחסני הנמלים בים התיכון. למנוסת בעלי האניות הצטרפו גם חברות הביטוח נוצר חרם של מובילים ומבטחים שפגע בישראל. החרם נשבר על ידי שותפיה של [[צים]] חברת ''הריס את דיקסון'' מלונדון שהחליטו לבטח סחורות בתנועה לישראל ושכנעו גם אחרים לעשות כך.{{הערה|[[צבי הרמן]], עמ' 148.}}
כאשר הוכרז על הקמת המדינה עגנה האניה ''קדמה ''בנמל [[מרסיי]] והייתה האנייה הראשונה להוריד את הדגל המנדטורי ולהניף במקומו את דגל צי הסוחר הישראלי. אף כי הדגל אושר רשמית רשבוע מאוחר יותר ב-21 במאי 1948.{{הערה|[[זאב הים (רב חובל)|זאב הים]], עמ' 222.}}
הלקח החשוב {{ציטוטון|מדינת ישראל אינה יכולה להשליך את יהבה על ספנות זרה. ....אם אין צי אניות ראוי לשמו –ישראל מנותקת...}}{{הערה|[[צבי הרמן]], ע' 169.}} היות ואין צורך בפעילות רבה של ציי האוייב. טבעי שבעלי אניות לא ירצו לסכן את רכושם וצוות זר לא מעונין בסכנות.
בשנת 1949 תוך כדי המלחמה התרחבה חברת [[צים]] והפעילה 10 אוניות. הכנסות באו בעיקר מהעליה ההמונית.
==פעילות אווירית ==
תקופת מלחמת העצמאות הופעלו בשני הצדדים מטוסי בוכנה שחומשו בפצצות או במקלעים. כלי שיט מלחמתי מתמרן בים היווה מטרה קשה לפגיעה. למעשה לא הייתה יכולת להפעלת מטוסים בלילה מעל הים. חימוש כל השיט כנגד נגד מטוסים כלל תותחי 20 מ"מ ומקלעים ועשה את כלי השייט אויב מסוכן למטוס בודד.
ברשות חיל האוויר המצרי היו כ-100 מטוסי קרב ונחשב ככוח התעופה החזק ביותר במדינות ערב. לא ידוע על שיתוף פעולה בין חיל האוויר וחיל הים המצרי בזירת הלחימה. בחיל הים הישראלי העריכו את היכולת חיל האוויר המצרי הרבה מעבר למה שנוצלה למעשה. העדיפות המוחלטת של הכוח האווירי המצרי לא הגיעה לכלל ביטוי בזירה הימית. הפגיעות מהאוויר בכלי שיט היו מעטות. במהלך המלחמה הופלו שני מטוסי ספיטפייר ומטוס דקוטה מצריים מאש אניות חיל הים.
כמות המטוסים שנצברה במהלך המלחמה חיל האוויר הישראלי הגיעה ל-50 מטוסי קרב. המבצעים היו בהיענות לדרישות כוחות הקרקע. סיוע לאניות חיל הים לא תוכנן ולא הוקצה מראש. אי היכולת לנצל את הסיוע האווירי בים הייתה בעיה שהטרידה את מפקדת חיל הים בלחימה מול הצי המצרי. עזרת חיל האוויר הייתה חסרה בגילוי מוקדם של תנועות האויב בים.
גם כאשר היו דרישות סיוע מאוניות מותקפות בים ההיענות הייתה מעטה והסיוע לא היה יעיל. הסיבות לכך מוסברות:
# מעט מאוד מטוסים המתאימים לפעילות מעל הים.
# חוסר במכשירי קשר בין מטוסים לאוניות. חוסר דפוסי פעולה ונוהלים מבצעיים משותפים לשני החילות.
# אי קיום אימונים משותפים ים-אוויר.
# חוסר תורת קרב משותפת לפעילות מבצעית בים.
# העדיפות המוחלטת שניתנה לסיוע לכוחות היבשה.{{ש}}
===גיוס חוץ לארץ===
שורה 784 ⟵ 852:
File:Richard Borchard.jpg|האניה ''ריכרד בורכרד'' של חברת "עתיד" נעצרה לבדיקה על ידי המצרים, 31 דצמבר 1948
</gallery>
==ציונים לשבח בצה"ל==
| |||