ויקיפדיה

הזירה הימית במלחמת העצמאות – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הגהה
שורה 65:
</gallery>
 
 
הצי הבריטי עזב את נמל חיפה ב-30 ביוני 1948. האונייה הבריטית האחרונה שעזבה הייתה '''סטרייקר''' (HMS STRIKER), אוניית הנחתת טנקים. הצי הבריטי המשיך לסייר במזרח הים התיכון לאחר הפינוי מארץ ישראל. הסיורים בוצעו על ידי [[משחתת]], שאחד מתפקידיה היה לאבטח את תנועת העולים מ[[מחנות המעצר בקפריסין]] לישראל. וזאת משום שנוצר אינטרס משותף, לישראל ולבריטניה, לפנות את מחנות המעצר בזמן קצר.{{הערה|NINIAN STEWART, עמ' 167.}}▼
הצי הבריטי המשיך לקיים את הסגר הימי על חופי הארץ כנגד העלאת מעפילים והבאת נשק. וזאת עד לסיום המנדט ב-15 במאי 1948. לצורך השלמת הפינוי המשיך החזיק את נמל חיפה עד 30 ביוני 1948. בכך לאולא אפשר פריקת מעפילים ואוניות הנושאות חימוש עד יציאתו. ▼
 
▲הצי הבריטי עזב את נמל חיפה ב-30 ביוני 1948. האונייה הבריטית האחרונה שעזבה הייתה '''סטרייקר''' (HMS STRIKER), אוניית הנחתת טנקים. הצי הבריטי המשיך לסייר במזרח הים התיכון לאחר הפינוי מארץ ישראל. הסיורים בוצעו על ידי [[משחתת]], שאחד מתפקידיה היה לאבטח את תנועת העולים מ[[מחנות המעצר בקפריסין]] לישראל. וזאת משום שנוצר אינטרס משותף, לישראל ולבריטניה, לפנות את מחנות המעצר בזמן קצר.{{הערה|NINIAN STEWART, עמ' 167.}}
 
=== ערביי ארץ ישראל והתעבורה בים===
[[File:HaifaPortArabRefgs26448.jpg|300px|thumb|משפחות ערביות מחיפה בורחות באניות בריטיות ללבנון דרך הים, אפריל 1948]]
[[פלסטינים|לערבים]] תושבי [[עכו]], [[חיפה]], [[יפו]] והכפרים ב[[מישור החוף]] היו כלי שיט רבים, שעסקו בדייג ובהברחות סחורה ובני אדם. במשך תקופת המלחמה לא הייתה פעילות עוינת שלהם בים. יתכן שהסיבה לכך, נעוצה בסריקותבנוכחות המוגברת של משטרת החופים והצי הבריטי נגד מבצעי ההעפלה, ואולי בגלל העדר ניסיון קרבי בים לצד ניסיון קרבי וטרוריסטי ביבשה. עם התפתחות מהלכי המלחמה לרעת הערבים, שימשו כלי שיט אלה לבריחה המונית לכיוון [[לבנון]], [[מצרים]] ו[[עזה]] וסביבתה.
 
===היישוב היהודי והתעבורה בים===
שורה 77 ⟵ 80:
 
מצב החימוש של הכוח היהודי היה ירוד ביותר. אירופה הייתה מלאה בעודפי נשק ותחמושת של צבאות מלחמת העולם. מקורות הרכש פעלו במדינות השונות להשיג נשק ותחמושת והעברתם חייבה הברחה בים. הצי הבריטי ראה מתפקידו למנוע אספקת נשק בדרך הים. אך במקרה אחד גם לאבטח אספקת נשק שנקנה על ידי הערבים באירופה. בתקשורת בבריטניה פורסם שמצופה תוהו ובוהו לאחר שיצאו מארץ ישראל. לממשלת בריטניה היו אולי אינטרסים שכך יקרה. כדי להשלים את החלשת הישוב היהודי באותה עת, המשיכה ממשלת המנדט את המחדל בשמירה על הגבולות היבשתיים, ומאות אלפי ערבים ממצרים ירדן וסוריה נכנסו לארץ ישראל. זאת לפי עדות של קצין נורווגי מוועדת האו"ם. היה ברור שהשלטון הבריטי מסייע לתבוסת היישוב היהודי בארץ ישראל בעימות העתידי עם הערבים.{{הערה|ענת קידרון, עמ' }}
 
===הספנות הישראליתהעברית בתקופת המלחמה===▼
{{ערך מורחב|דגל צי הסוחר הישראלי}}▼
 
חברת [[צים]] ו[[חברת עתיד]] הפעילו כל אחת שתי אוניות בדגל ממשלת המנדט. הספנות המסחרית לארץ ישראל נעשתה רובה באניות של חברות זרות. בעת סיום המנדט נטשו כל האניות הזרות את נמלי הארץ אפילו לא המתינו להכרזה המצרית שניתנה בספטמבר 1948 וכוונה רק נגד העברת נשק ועולים. עשרות אניות שהיו בדרכן לנמלי הארץ קיבלו הוראות לפנות חזרה. את הסחורות שנשארו בבטן האניות פרקו בנמלי הים התיכון. סחורות חיוניות נמצאו במחסני הנמלים בים התיכון. למנוסת בעלי האניות הצטרפו גם חברות הביטוח נוצר חרם של מובילים ומבטחים שפגע בישראל. החרם נשבר על ידי שותפיה של [[צים]] חברת ''הריס את דיקסון'' מלונדון שהחליטו לבטח סחורות בתנועה לישראל ושכנעו גם אחרים לעשות כך.{{הערה|[[צבי הרמן]], עמ' 148.}}▼
 
כאשר הוכרזהוכרזה עלמדינת הקמת המדינהישראל עגנה האונייה '''קדמה''' בנמל [[מרסיי]], והייתה האנייה הראשונה להוריד את הדגל המנדטורי ולהניף במקומו את דגל צי הסוחר הישראלי. אף כי הדגל אושר רשמית רשבועשבוע מאוחר יותר ב-21 במאי 1948.{{הערה|[[זאב הים (רב חובל)|זאב הים]], עמ' 222.}} ▼
על פי צבי הרמן, הלקח החשוב {{ציטוטון|היה "מדינת ישראל אינה יכולה להשליך את יהבה על ספנות זרה. ....אם אין צי אניות ראוי לשמו –ישראל מנותקת...}}",{{הערה|[[צבי הרמן]], ע' 169.}} היות ואין צורך בפעילות רבה של ציי האוייב. טבעי שבעלי אניות לא ירצו לסכן את רכושם וצוות זר לא מעונין בסכנות. ▼
 
בשנת 1949 תוך כדי המלחמה התרחבה חברת [[צים]] והפעילה 10 אוניות. הכנסות באו בעיקר מהעליה ההמונית.▼
 
==== ההעפלה במלחמת העצמאות ====
שורה 348 ⟵ 361:
קליטת לוחמי הגח"ל בארץ התחלקה לשני שלבים עיקריים: מהכרזת האו"ם עד [[קום המדינה]], שלב בו התאפשרה עלייה מצומצמת, ושולבו בצבא כ-700 עולים; השלב השני היה מהכרזת הקמת המדינה עד סיום המלחמה, שלב בו שולבו למעלה מ-20,000 מגויסי גח"ל. אחוז זה הווה כרבע מכוחות צה"ל שמנה כ-88,000 איש. רוב רובם של אנשי הגח"ל לחמו ביחידות קרביות, והם היוו כשליש מהכוח הצה"לי הלוחם שמנה כ-60,000 איש. ההחלטה לגיוס העולים ושילובם בכוח הלוחם הייתה הדרגתית, ונבעה מהתקדמות מצב העניינים במלחמה. בתחילה לא הייתה הוראה או מדיניות מפורשת לשילוב העולים ביחידות הלוחמות, אך עם התקדמות המלחמה ואתה האבדות הרבות, התברר הצורך הדחוף בגיוס נוסף של אלפי לוחמים. תשובה לצורך זה מצאה ההנהגה בגיוס העולים מאירופה.
 
▲===הספנות הישראלית בתקופת המלחמה===
▲{{ערך מורחב|דגל צי הסוחר הישראלי}}
 
▲הצי הבריטי המשיך לקיים את הסגר הימי על חופי הארץ כנגד העלאת מעפילים והבאת נשק.וזאת עד לסיום המנדט ב-15 במאי 1948. לצורך השלמת הפינוי המשיך החזיק את נמל חיפה עד 30 ביוני 1948. בכך לא אפשר פריקת מעפילים ואוניות הנושאות חימוש עד יציאתו.
 
▲חברת [[צים]] ו[[חברת עתיד]] הפעילו כל אחת שתי אוניות בדגל ממשלת המנדט. הספנות המסחרית לארץ ישראל נעשתה רובה באניות של חברות זרות. בעת סיום המנדט נטשו כל האניות הזרות את נמלי הארץ אפילו לא המתינו להכרזה המצרית שניתנה בספטמבר 1948 וכוונה רק נגד העברת נשק ועולים. עשרות אניות שהיו בדרכן לנמלי הארץ קיבלו הוראות לפנות חזרה. את הסחורות שנשארו בבטן האניות פרקו בנמלי הים התיכון. סחורות חיוניות נמצאו במחסני הנמלים בים התיכון. למנוסת בעלי האניות הצטרפו גם חברות הביטוח נוצר חרם של מובילים ומבטחים שפגע בישראל. החרם נשבר על ידי שותפיה של [[צים]] חברת ''הריס את דיקסון'' מלונדון שהחליטו לבטח סחורות בתנועה לישראל ושכנעו גם אחרים לעשות כך.{{הערה|[[צבי הרמן]], עמ' 148.}}
 
▲כאשר הוכרז על הקמת המדינה עגנה האונייה '''קדמה''' בנמל [[מרסיי]] והייתה האנייה הראשונה להוריד את הדגל המנדטורי ולהניף במקומו את דגל צי הסוחר הישראלי. אף כי הדגל אושר רשמית רשבוע מאוחר יותר ב-21 במאי 1948.{{הערה|[[זאב הים (רב חובל)|זאב הים]], עמ' 222.}}
▲הלקח החשוב {{ציטוטון|מדינת ישראל אינה יכולה להשליך את יהבה על ספנות זרה. ....אם אין צי אניות ראוי לשמו –ישראל מנותקת...}}{{הערה|[[צבי הרמן]], ע' 169.}} היות ואין צורך בפעילות רבה של ציי האוייב. טבעי שבעלי אניות לא ירצו לסכן את רכושם וצוות זר לא מעונין בסכנות.
 
▲בשנת 1949 תוך כדי המלחמה התרחבה חברת [[צים]] והפעילה 10 אוניות. הכנסות באו בעיקר מהעליה ההמונית.
 
== העימות בין מדינת ישראל לבין הערבים בזירה הימית ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הזירה_הימית_במלחמת_העצמאות"