חיל הספר העבר-ירדני – הבדלי גרסאות

עיקרה של משימה זו היה לשמור על חלקו המזרחי של שטח המנדט, שטח הספר המזרחי שבשטח עבר הירדן. הסכנות שאיימו על ביטחון תושבי האזור מכיוון זה היו בעיקר פלישותיהם של כנופיות [[שודד]]ים, מרידות שבטים [[בדואים]] וחדירתם של מורדים מן הצפון. שיטת הלחימה במדבר הייתה שיטה שפותחה לראשונה במלחמת העולם הראשונה. יתרונם של הבריטים במלחמתם בשבטי המדבר היה הכוח הממוכן שעמד לרשותם. בעזרת כוחות שיטור ממונעים ניתן היה לגמוע מרחקים ארוכים יותר בזמן קצר יותר ובכך להשיג יתרון על פני לוחמים רכובים על סוס ו[[גמל]]. נוסף לכך הופעתו של ה[[מטוס]] בשדה המערכה גרמה חרדה בקרב שבטי הבדואים. למעשה על שטח רחב יחסית לא היה צורך להציב כוח שיטור גדול מדי. כוח קטן מאומן ומצויד כראוי בנשק וברכב יכול היה להשיג שליטה ראויה לשמה על שטחי ספר המדבר.

 

 

אחת מהסיבות לאי ידיעה זו היה אי־שיתופם של בני הארץ היהודים בכוחות ביטחון אלו. סיבות אי־השיתוף היו מדיניות וארגוניות-כלכליות. הסיבה המדינית העיקרית הייתה שהכוח העיקרי שנטל על עצמו את משימת השמירה על ספר המדבר המזרחי היה [[הלגיון הערבי]]. הפיקוד על חיל זה היה בידיהם של קצינים בריטים אך כוחותיו הלוחמים היו על טוהרת האוכלוסייה הערבית. צבא זה נחשב לפחות באופן סמלי לצבאה של האמירות החדשה של עבר הירדן. מפקדו העליון לפחות בתור תואר של כבוד היה האמיר עבדאללה בעצמו. לפיכך לא ניתן היה בשום פנים ואופן לשתף בצבא זה יהודים. אם היו הבריטים מסכימים להכנסתם של יהודים ללגיון היו מכניסים את ראשם לצרות מצרות שונות ולהתנגדות קשה מצדם של הערבים על רקע לאומי.