לקטוז – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שחזור
שורה 21:
'''לקטוז''' (Lactose), המכונה גם סוכר החלב, הוא [[דו סוכר]] המורכב מהסוכרים [[גלוקוז]] ו[[גלקטוז]], הקשורים ב[[קשר גליקוזידי|קשר β גליקוזידי]] בין הפחמנים 1 ו-4. הסוכר מהווה 2%-{{כ}}8% מהמוצקים ב[[חלב]] ה[[יונקים]]. מקור שמו הוא השם ה[[לטינית|לטיני]] לחלב, Lac, בתוספת הסיומת 'וז' הניתנת לסוכרים.
 
==פירוק לקטוז==
==פירוק לקטוז הלקטוז מפורק ב{{ה|מעי הדק}} על ידי ה[[אנזים]] [[לקטאז]] המבצע [[הידרוליזה]] של הקשר הגליקוזידי, כתוצאה מכך מפורק הלקטוז לשני [[חד סוכר|חד סוכרים]] גלוקוז וגלקטוז, שיכולים להיספג בתאים. בכל עת שהגוף אינו מסוגל לייצר ולהפריש את הלקטאז (ראו: [[רגישות ללקטוז]]), ממשיך סוכר החלב לעבר [[המעי הגס]], שם הוא מתפרק בעזרת [[חיידק]]ים המצויים שם. בין תופעות הלוואי של פירוק זה נמצאים גזים, כאבי בטן ושלשולים. לכן לא כדי לאנשים שרגישים ללקטוז לאכול את זה==
 
פרטים צעירים המשתייכים למחלקת היונקים ניזונים מחלב המכיל לקטוז על ידי אמהותיהם. בגילאים מתקדמים יותר הפרטים מתבגרים ואינם ניזונים עוד על ידי [[הנקה]]. כתוצאה מכך, בקרב רוב היונקים יכולת יצור הלקטאז יורדת עם ההגעה לבגרות. תופעה זו מתרחשת גם אצל [[בן אדם|בני אדם]], אך יש אנשים שמוצאם ב[[אירופה]], ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]], בחלקים רבים ב[[הודו]] ובחלקים מסוימים ב[[אפריקה]] שלהם גרסה שונה מעט של ה[[גן (ביולוגיה)|גן]] [[קידוד (ביולוגיה)|המקודד]] ללקטאז. לפיכך, הם מייצרים אותו גם בבגרות. בתרבויות אלו נוהגים [[חליבה|לחלוב]] יונקים אחרים כמו [[פרה|פרות]], [[כבש]]ים ו[[עז הבית|עיזים]] כמקור מזון. האוכלוסיות הרגישות ביותר ללקטוז הן ממוצא [[אסייתים|אסייתי]], [[אינדיאני]], [[אפריקני]] ו[[יהדות אשכנז|יהודי-אשכנזי]].