גוסטב ואסה, מלך שוודיה – הבדלי גרסאות

{{בעבודה}}

'''גוסטב הראשון''' (ב[[שבדית]]: '''Gustav I''', נולד בשם '''גוסטב אריקסון''' למשפחת האצולה ואסה ('''Vasa''') ומאוחר יותר נודע בשם '''גוסטב ואסה'''; {{כ}} [[12 במאי]] [[1496]]{{הערה|על מצבת הקבורה של גוסטב ואסה חקוקה שנת לידתו, [[1485]]. על פי בנו [[קרל התשיעי, מלך שבדיה|קרל התשיעי]], הוא נולד ב-[[1488]]. אחיינו, פר בראהה מציין את [[1495]] כשנת לידתו וההיסטוריון אריק גרנסון טגל את השנה [[1490]]. בראהה וטגל מסכימים שגוסטב נולד ב[[חג העלייה]] ב[[יום חמישי]], והתאמה זו קיימת רק בשנים [[1491]] ו-[[1496]]}} – [[29 בספטמבר]] [[1560]]) היה [[מלכי שבדיה|מלך שבדיה]] מ-[[1523]] ועד מותו. לפני כן, משנת [[1521]] ועד המלכתו הוא היה "מגן הממלכה" (Rikshövitsman) במהלך [[מלחמת העצמאות השבדית]] המתמשכת כנגד [[כריסטיאן השני, מלך דנמרק]]. כמי שהיה בתחילה אלמוני, גוסטב ואסה הנהיג את תנועת המרד בתקופה שלאחר [[טבח סטוקהולם]], שבו נספה אביו. בחירתו של גוסטב כמלך ב-[[6 ביוני]] [[1523]] וכניסת הניצחון שלו ל[[סטוקהולם]], אחד עשר ימים לאחר מכן, סימנו את קץ עידן ה[[מונרכיה נבחרת|מונרכיה הנבחרת]] של שבדיה של [[ימי הביניים]], את קיצו של [[איחוד קאלמאר]] ואת ראשיתה של ה[[מונרכיה העוברת בירושה]] תחת בית ואסה ויורשיו, כולל בית המלוכה הנוכחי, בית ברנדוט.

 

==ההתנגדות לדנים==

===התמיכה במפלגת סטור===

החל מסוף המאה ה-14 הייתה שבדיה חלק מ[[איחוד קאלמאר]], יחד עם [[דנמרק]] ו[[נורבגיה]]. הדומיננטיות הדנית במסגרת האיחוד הובילה לעתים להתקוממיות בשבדיה. בימי ילדותו של גוסטב, חלקים מהאצולה השבדית ניסו להביא לעצמאותה של ארצם. גוסטב ואביו אריק תמכו במפלגתו של סטן סטור הצעיר, שהיה עוצר שבדיה החל מ-[[1512]] ובמאבקה נגד [[כריסטיאן השני, מלך דנמרק]]. לאחר קרב ברנקירקה ב-[[1518]], שבו היכו כוחותיו של סטן סטור את הכוחות הדנים, הוחלט שסטן סטור והמלך כריסטיאן יפגשו אוסטרהנינגה למשא ומתן. כדי להבטיח את שלומו של המלך, שלחו השבדים שישה [[בן ערובה|בני ערובה]] שיוחזקו על ידי הדנים כל עוד המשא ומתן נמשך. אף על פי כן, כריסטיאן לא הגיע לדיונים, הפר את העסקה עם השבדים ולקח אתו בני הערובה בשובו בספינה ל[[קופנהגן]]. בין ששת בני הערובה נמנה גם גוסטב אריקסון. הוא הוחזק בטירת קאלו (Kalø Slot) שבמזרח [[יוטלנד]], אך קיבל יחס נאות לאחר שהבטיח כי הוא לא ינסה להימלט. הסיבה ליחס העדין שזכו לו בני הערובה הייתה תקוותו של כריסטיאן לשכנע אותם לעבור לצדו ולפנות נגד מנהיגם, סטן סטור. אסטרטגיה זו הוכחה כמוצלחת מבחינתו של כריסטיאן, שכן כל בני הערובה אכן עברו לצדו, להוציא את גוסטב, שנותר נאמן למפלגתו של סטור.

 

 

בעת שהותו בליבק הצליח גוסטב להתעדכן על ההתפתחויות במולדתו. כריסטיאן השני תקף את שבדיה כדי לתפוס את השלטון מידיהם של סטן סטור ותומכיו. ב-[[1520]] נחלו כוחותיו של המלך הדני ניצחון. במרץ מת סטן סטור, אך כמה מעוזים, כולל סטוקהולם הבירה, עדיין הצליחו להחזיק מעמד מול הכוחות הדנים. גוסטב הפליג מליבק וב-[[31 במאי]] הוא נחת מדרום ל[[קאלמאר]].

לגוסטב היו סיבות לחשוש לחייו ולעזוב את רפסנס. הוא נסע לחבל [[דלרנה]] שבדרום-מערב שבדיה. קורותיו שם תוארו בכרוניקות של פטר סברט. ניתן לתאר זאת כמעשיות גבורה מגמתיות לפיאור שמו של גוסטב. ניתן לתאר את הרפתקאותיו של גוסטב בדלרנה כחלק מהמורשת הלאומית של שבדיה, אך לא ניתן לאמת אותן באופן מלא. ככל הנראה הוא ניסה לקבץ סביבו כוחות מקרב איכרי חבל הארץ, אך בתחילה הוא נחל הצלחה מועטה. בהיותו נרדף על ידי נאמניו של כריסטיאן ועקב כישלונו להקים צבא שיהווה אתגר למלך, לא נותרה לגוסטב ברירה, אלא להימלט לנורבגיה. בדרכו ממורה לנורבגיה דרך לימה, שינו אנשים, שדחו קודם לכן את פנייתו לתמוך בו כנגד כריסטיאן, את דעתם. נציגים של קבוצת אנשים זו השיגו את גוסטב לפני שהספיק להגיע לנורבגיה ושכנעו אותו להובילם חזרה למורה. מסעו זה של גוסטב לנורבגיה ובחזרה הוא הרקע למרוץ הסקי ואסלופט (Vasaloppet).

===מלחמת העצמאות השבדית===

גוסטב מונה להיות מגן הממלכה (hövitsman) וכוח המורדים שסביבו הלך וגדל. בפברואר [[1520]] הוא מנה כבר 400 איש, שרובם הגיעו מהאזור סביב לאגם סיליאן. ההתנגשות הגדולה הראשונה ב[[מלחמת העצמאות השבדית]] החלה באפריל. המורדים הביסו את צבא נאמני המלך. בקרב זה ובקרבות שהתנהלו במהלך המלחמה, לא לקח גוסטב חלק פעיל. מרידות נוספות התרחשו בחלקים נוספים של שבדיה, כמו במחוזות [[סמולנד]] ווסטרגוטלנד שב[[יטאלנד]]. מנהיגי האצולה של יטאלנד הצטרפו לכוחותיו של גוסטב ובאוגוסט, בודסטנה, הם הכריזו עליו כעל עוצר שבדיה.

 

ההתנתקות של גוסטב עם [[הכנסייה הקתולית]] נעשתה במקביל לזו שבוצעה ב[[אנגליה]] על ידי [[הנרי השמיני, מלך אנגליה|הנרי השמיני]]. שני המלכים פעלו בדפוס פעולה זהה. עימות ממושך עם האפיפיור שהוביל להחלטת המלך לקבל בעצמו החלטות באופן עצמאי מ[[הכס הקדוש]].

==המשך תקופת מלכותו==

גוסטב נתקל בהתנגדויות בכמה אזורים בשבדיה. תושבי [[דלרנה]] מרדו שלוש פעמים במהלך העשור הראשון למלכותו של גוסטב על רקע טענתם שהמלך היה קשוח מדי כלפי כל מי שהוא החשיב כתומך בדנים ועל רקע התנגדותם להנהגת האמונה הפרוטסטנטית. רבים מאלה שסייעו לגוסטב במלחמת העצמאות היו מעורבים במרידות וחלק מהם שילמו על כך בחייהם.