תוספות איוורא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 6:
 
==רבי משה בן רבי שניאור==
רבי משה בן רבי שניאור מאיוורא נחשב לגדול שבחבורה. היה תלמידם של רבי [[שמשון משאנץ]] ורבי [[יהודה שירליאון]]. הוא כתב חלק מתוספותיו על [[ספר ההלכות]] של [[רי"ף|הרי"ף]], כנראה בגלל מחסור בספרי תלמוד, עקב [[שריפת התלמוד]] שהייתה בימיו (ה'אלפים ד', 1244). יש המייחסים לו את חיבור התוספות הנדפסים עם התלמוד [[מסכת חגיגה|למסכת חגיגה]].{{הערה|[[אפרים אורבך]], בעלי התוספות, מהדורה ראשונה עמ' 485.}}
 
לרבי משה היה בן בשם רבי חיים. מתלמידיו: רבי [[יונה גירונדי]], וכנראה גם רבי [[אליעזר מטוך]], עורך [[תוספות טוך]], שהם היסוד לרבים מקבצי התוספות הנדפסים עם התלמוד.
שורה 13:
 
==רבי שמואל בן רבי שניאור==
איוורארבי הייתהשמואל מאיוורא נקרא על שם עיר מולדתו, אך כיהן במשך שנים רבות ברבנות העיר קשטילטירי, כיום [[שאטו-תיירי|שַאטוֹ-תְייֶרִי]] (Château-Thierry) שבחבל [[פיקרדיה]] בצפון צרפת.
 
רבו היה ה[[ריצב"א]], וכנראה גם רבי [[נתנאל מקינון]] ואחיו רבי משה.{{הערה|אורבך, שם עמ' 396, וליפשיץ, עמ' 34, כותבים זאת בלשון מסופקת, אולם הדבר מפורש ב[[ספר האגור]] סימן אלף קנו: "והרב שמואל מאיברא כתב בשם רבו הריצב"א".}}
שורה 28:
==גישתם של גדולי איוורא בהוראה==
השקפתם של חכמי איוורא על עצמאות התלמיד ביחס לרבו משתקפת במקור הבא:{{הערה|מובא ב[[אורחות חיים]], הלכות תלמוד תורה, סימן כא}}
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הרב רבי משה, רבו של [[רבינו יונה]], ואחיו מר שמואל מאיוורה, כתבו באגרותיהם: מיום שגלו אבותינו וחרב [[בית המקדש|בית מקדשנו]] ונשתבשו הארצות ונתמעטו התורות והלבבות, אין לנו עוד לומר 'מורא רבך כמורא שמים', וכל הדינין הראויין לעשות תלמיד לרב - נתבטלו, כי הגמרות והפירושים והחידושין והחיבורים - הם המורים האנשים, והכל לפי פקחות הלבבות. ולכך היו רגילים שבעירם יחזיק התלמיד מדרש, ולא אמרינן בהא: כל [[המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה]]. וכן יסתור דבריו התלמיד לרב, אם יוכל לפי פלפולו.}}
 
==לקריאה נוספת==