אלסנדרו בריקו – הבדלי גרסאות

'''אלסנדרו בריקו''' (ב[[איטלקית]]: '''Alessandro Baricco'''; נולד ב-[[25 בינואר]] [[1958]]), [[סופר]] ו[[מחזאי]] [[איטלקי]].

בריקו נולד בעיר [[טורינו]] שבצפון [[איטליה]]. אחרי שקיבל תואר אקדמאי ב[[פילוסופיה]] ובנגינה ב[[פסנתר]], פרסם מסות בשטח המוזיקה ובהן "אמנות ה[[פוגה]] של [[ג'ואקינו רוסיני]]" ([[1988]]) ו-"נפשו של הגל ופרות ויסקונסין" ([[1992]]), מסה שבה עשה ביקורת נוקבת על המוזיקה האטונאלית. ב-[[1991]] פרסם את ה[[נובלה]] הראשונה שלו "טירת הכעס" שבעבורה קיבל בצרפת את [[פרס מדיסיס לסופר זר]] ב-1995. הוא המשיך לכתוב וספריו תפסו את מקומם בראש רשימת הספרים [[רב מכר|רבי המכר]] באיטליה וב[[צרפת]].

בריקו פנה לעולם התקשורת והפך לעורך בסוכנות פרסומת, שימש כמבקר לענייני מוזיקה של העיתונים "[[לה רפובליקה]]" ו-"[[לה סטאמפה]]", ואחר כך כ[[עיתונאי]] במספר עיתונים איטלקיים. ב-[[1993]] היה אחד המייסדים של בית הספר לכתיבה ביקורתית בטורינו, שבו למדו לכתוב [[תסריט|תסריטים]] לקולנוע, נובלות וסיפורים קצרים, עיתונאות ו[[משחק מחשב|משחקי מחשב]]. הוא שימש כמגיש תוכניות בטלוויזיה האיטלקית בשטחי הספרות ו[[שירה לירית|השירה הלירית]]. ה[[מונולוג]] התיאטראלי שלו "נובצ'נטו" ([[1994]]), עובד לקולנוע ב-[[1998]] בבימוי של [[ג'וזפה טורנאטורה]] בשם "האגדה של 1900".