תערוכת העשור – הבדלי גרסאות

[[קובץ:David Ben Gurion Haasor MAskit.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[דוד בן-גוריון]] בוחן כלים מעשי ידי עולי [[העלייה ההמונית]] בביתן [[משכית]] ביומה הראשון של התערוכה, 5 ביוני 1958]]

בתערוכה, שהייתה מעין [[יריד]], הוצגו הישגי המדינה וגופיה השונים. בביתנים הוצגו יצירות אמנות של אמנים ישראליים, לצד מתקני שעשועים (למשל, [[גלגל ענק]]) ולצד אגפים שהוקדשו, בין היתר, לפעילותם של גופים כ[[סולל בונה]], [[המוסד לביטוח לאומי]] ואחרים. בתערוכה הוצגו גם חידושים טכנולוגיים (למשל, רובוט שפנה למבקרים בעברית; פרה מכנית שעליה הודגם תהליך ייצור החלב) וממצאים היסטוריים, כמו למשל [[מגילת העצמאות]]<ref>.{{הערה|[[דוד טרטקובר]] ואמנוןו[[אמנון דנקנר]], "איפה היינו ומה עשינו", עמ' 202 </ref>.}} בתערוכה הוצב גם [[אולפן רדיו]] שממנו שידרו [[חגי פינסקר]] ו[[יצחק שמעוני]].

ההכנות לתערוכה החלו כשנתיים קודם לפתיחתה, עם תום [[מבצע קדש]]. בדצמבר [[1956]], מיד לאחר המבצע, יזם [[ראש עיריית תל אביב]], [[חיים לבנון]], מהלך להקמת התערוכה בתל אביב. טיעוניה של עיריית תל אביב לא עזרו בידה למנוע את החלטת מנכ"ל [[משרד ראש הממשלה]], [[טדי קולק]], לקבוע את משכן התערוכה בירושלים<ref>.{{הערה|1=[http://www.bestguide.co.il/main.asp?article_id=161&cat=articles&sCat=article&article_cat_id=22&sel_nav1=163&sel_nav2= יריד החלומות (חלק שלישי)]</ref>.}}

את ניהול מחלקת האמנות והתרבות הטיל רול על ה[[מוזיקולוג]]ית [[מיכל זמורה-כהן]], מכרתו (זמן קצר לאחר התערוכה נישאו השניים). הכנת התערוכה הייתה מלווה בקשיים רבים. זמורה-כהן מספרת בספרה "רפרטואר אישי" כי "בערב הראשון היה צריך להתקיים קונצרט תזמורת קול ישראל בניצוח [[איתן לוסטיג]], עם '[[בריאת העולם (אורטוריה)|בריאת העולם]]' של [[היידן]], וכשבאתי בבוקר לאולם הוא נראה כמו אתר בניה וכמובן לא היו כיסאות". בטקס הפתיחה היה אמור [[נשיא המדינה]] [[יצחק בן צבי]] ללחוץ על כפתור שידליק אורות, תוך שהוא מכריז "ויהי אור", אך מערכת החשמל כשלה<ref>.{{הערה|שם=זמורה-כהן, 122|[[מיכל זמורה-כהן]], "רפרטואר אישי", עמ' 122</ref>.}}

[[שערורייה]] התעוררה לאחר שעבודה של [[יוסף זריצקי]] הוזמנה כמוטיב המרכזי בביתן המשק, אבל [[דוד בן-גוריון|בן-גוריון]] פסל אותה, ומקורבו [[טדי קולק]] החליט להעתיק את היצירה לביתן "חיי חברה חדשים". סמדר שפי מצטטת את חוקר תולדות האמנות והמבקר [[יונה פישר]], שאומר כי "העלבון שנגרם לצייר הוותיק זריצקי מדגים כיצד מבינים אצלנו את המילה 'תרבות'. ניהול חיי האמנות בארץ והכוונתם, ארגונם המתמיד במסגרת של 'יצוג המדינה בכבוד' יכולים לתת מענה לשאלה מה המניעים האמיתים לשילוב יצירות אמנות במסגרת מפגנים רשמים בארץ ומחוצה לה"<ref>שפי</ref>{{הערה|ראו עוד: {{ישראל|דליה מנור|יוסף זריצקי ורפי לביא: אמנים כמנהיגים|15|manor| 15 (אביב תשס"ט-2009), 56–58}}; .סמדר שפי, [http://www.amalnet.k12.il/meida/history2/hisi3104.htm אופקים חדשים – עשר שנות אמנות]', בתוך: [[צבי צמרת]] ו[[חנה יבלונקה]] (עורכים), '''העשור הראשון תש"ח–תשי"ח''', ירושלים: [[יד יצחק בן-צבי]], תשנ"ח, "תערוכות ב"עולם הגדול" ותגובת בן-גוריון בתערוכות העשור בארץ". וראו עוד: {{ישראל|דליה מנור|יוסף זריצקי ורפי לביא: אמנים כמנהיגים|15|manor| 15 (אביב תשס"ט-2009), 56–58}}; וכן {{דבר|נחום פונדק|הגדולה בתצוגות ישראל {{!}} מחלוקת על אמנות מודרנית|1958/06/13|02502}}; {{מעריב|רפאל בשן|מנהל משרד ראש הממשלה – והאמנות המודרנית: ראיון השבוע עם: י. זריצקי וט. קולק|1958/06/20|01003}}; {{חרות|יוסף מנובלא|הציור המודרני בתערוכת העשור|1958/08/01|00509}}.}}

מעבר לביקורת על הצנזורה האמנותית שהפעיל בן-גוריון, לעתים נמתחה ביקורת על תכני התערוכה כתערוכת תעמולה<ref>,{{הערה|צבי אלחייני, "[http://readingmachine.co.il/home/books/book_studio_161/1126422885 כיבוש+באוהאוס]", סטודיו - כתב עת לאמנות גיליון 161 </ref>,.}} האופיינית למשטרים לא-דמוקרטיים ובייחוד למשטרים הקומוניסטיים של אותה תקופה. בספרם "[[איפה היינו ומה עשינו]]" מתארים [[דוד טרטקובר]] ו[[אמנון דנקנר]] את התערוכה כשיא של "תערוכות סובייטיות".

כ-600,000 איש ביקרו בתערוכה. (עם זאת, זמורה-כהן מתארת את התערוכה ככישלון וקובעת: "הישראלים לא אהבו את התערוכה"<ref>שם</ref>. עם זאת, כ{{הערה|שם=זמורה-600כהן,000 איש ביקרו בתערוכה. 122}})