בית עבאס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 74:
אל מעתצם עשה זאת על מנת לוודא שהצבא אכן יהיה נאמן לו ולו בלבד. בהמשך יעל [[אל-מעתצם]] את השיטה על ידי יבוא של עבדים היישר מ[[מרכז אסיה|אסיה המרכזית]], ששימשו לא רק כלוחמים מן השורה אלא השתלבו בכל הדרגות כולל כמפקדי הצבא ומושלי מחוזות.
 
היתרון שבשימוש בעבדים לוחמים הוא נאמנותם המוחלטת לשליט, אך עם זאת זוהי אליה וקוץ בה שכן על מנת לשמור על נאמנותם המוחלטת של חייליו הוא נאלץ לבודדם מהאוכלוסייה. אל-מעתצם אף הקים עיר בירה חדשה [[סמראאסאמרא|סאמראא]] (سامراء , שמה נובע מהמשפט سر من رأى - "הרואה אותה שמח") אשר בה שיכן את כל הלוחמים וחצר הח'ליפה. כמו כן נאסר על הלוחמים להתרועע עם האוכלוסייה המקומית. בידוד החיילים היה כה מוחצן עד כי הובאו נשים במיוחד בשבילם מאזורי הספר והשידוכים נעשו על ידי ה[[ח'ליפה]] עצמו. חסרונות השיטה הפכו לחולשות העיקריות שיאפיינו את השלטון הערבי למשך מעל 1,000 שנה. השימוש בעבדים לתפקידים בכירים בשלטון מנע כל אפשרות להתפתחות [[אליטה]] לגיטימית. הצבא, שהיה כלי חשוב לניידות חברתית, הפך בהדרגה לנחלתם של עבדים חסרי קשרים חברתיים, עד שהצבא והפקידות השלטונית כולה הפכו זרים לגמרי לציבור הערבי.
 
כפועל יוצא ממדיניותו של [[אל-מעתצם]] לנתק את הערבים מן השלטון, ביטל ה[[ח'ליפה]] את הקצבאות שניתנו לצאצאי המשפחות הערביות המכובדות שהפיצו את האסלאם בסמוך לתקופת [[מוחמד]], והגביל את הקצבאות לאנשי צבא בפועל בלבד. מדיניות זאת גרמה לסכסוכים קשים עם המשפחות הוותיקות, ובראשם בני הח'ליפה עלי, ותומכיהם השיעים.