ילדי טהראן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 17202242 של 85.130.198.156 (שיחה) איפה הקישור?
←‏בארץ ישראל: אין צורך במקור שלא פורסם כדי לצטט את הצופה
שורה 17:
ילדי טהרן הגיעו לארץ ישראל ב-[[18 בפברואר]] 1943, ערב פורים קטן תש"ג, לאחר ש[[הסוכנות היהודית]] הצליחה להסדיר את קליטתם בארץ. נלוו אליהם כמה מבוגרים. הם הגיעו באוניה עד מצרים וברכבת עד [[עתלית]]. בדרך נערכו להם קבלות פנים בתחנות הרכבת ברחובות ובחדרה. בשני המקומות קיבלו הילדים מזון וממתקים.
 
עיתון [[הצופה]] כתב בכותרת ראשית: "ושבו בנים לגבולם". השיירה כללה 1,228 נפש שהגיעו ב-12 [[קרון שינה|קרונות שינה]] (פולמאן). קבלת פנים חגיגית נערכה להם בתחנת הרכבת העברית הראשונה שעצרו היא תחנת הרכבת ברחובות. הצופה כותבכתב{{מקור}}: {{ציטוט|תוכן=ממצרים, סחופי צער ודווי, הלומי אסון, יחפים ולבוש דל על בשרם - ראו הנאספים את המבשרים הראשונים של ההצלה. הילדים שלא באה תנומה לעיניהם כל הלילה, בציפיה לראות היהודי הראשון בארץ ישראל - פרצו בקריאות גיל, כשמנהל התחנה פנה אליהם בעברית. שאלו אותו : "אתה עברי" והוא ענה להם: "לא, אני יהודי" והם פרצו בצחוק. ילדה בת 13 הרבתה בבכי תוך געגועים להורים, אמרו לה ההורים עוד בחיים, היא השיבה שלא ייתכן שכן במו ידיה היא קברה אותם. היא ספרה שהנאצים נתנו לה ולאחיה אתים ולאחר שירו בהורים אמרו להם לכסות אותם.|מקור=סיפורו של [[משק ילדים מוצא]] מנקודת ראות אישית בשנים 1943 - 1947 - הוצאה פרטית - ינואר 2003 - לא פורסם|מרכאות=כן}}
 
קבלת פנים חגיגית נערכה להם ב[[תחנת הרכבת עתלית]]. שם הילדים ירדו והועברו למחנה העולים במקום. לתחנת הרכבת בעתלית הגיעו תלמידי בתי ספר ובידיהם דגלים וכתובות וגם עגלות מלאות כל טוב, פירות ומגדנות. "כאשר הרכבת התקרבה לרציף, פרץ הקהל בתרועת גיל אדירה ושירת [[התקווה]] הרעידה את האויר". שיירה ובה עשרות אוטובוסים של חברת "החבר" מחיפה העבירה בהתנדבות את העולים למחנה הקליטה לעולים.