הבדלים בין גרסאות בדף "ילדי טהראן"

נוספו 128 בתים ,  לפני 4 שנים
(←‏בארץ ישראל: אין צורך במקור שלא פורסם כדי לצטט את הצופה)
(←‏בארץ ישראל: אסמכתא)
ילדי טהרן הגיעו לארץ ישראל ב-[[18 בפברואר]] 1943, ערב פורים קטן תש"ג, לאחר ש[[הסוכנות היהודית]] הצליחה להסדיר את קליטתם בארץ. נלוו אליהם כמה מבוגרים. הם הגיעו באוניה עד מצרים וברכבת עד [[עתלית]]. בדרך נערכו להם קבלות פנים בתחנות הרכבת ברחובות ובחדרה. בשני המקומות קיבלו הילדים מזון וממתקים.
 
עיתון [[הצופה]] כתב בכותרת ראשית: "ושבו בנים לגבולם". השיירה כללה 1,228 נפש שהגיעו ב-12 [[קרון שינה|קרונות שינה]] (פולמאן). קבלת פנים חגיגית נערכה להם בתחנת הרכבת העברית הראשונה שעצרו היא תחנת הרכבת ברחובות. הצופה כתב:{{מקורהערה|שם=הצופה19|{{הצופה||המולדת מקבלת בזרועות פתוחות את ילדי טהראן|1943/02/19|00100}}}}: {{ציטוט|תוכן=ממצרים, סחופי צער ודווי, הלומי אסון, יחפים ולבוש דל על בשרם - ראו הנאספים את המבשרים הראשונים של ההצלה. הילדים שלא באה תנומה לעיניהם כל הלילה, בציפיה לראות היהודי הראשון בארץ ישראל - פרצו בקריאות גיל, כשמנהל התחנה פנה אליהם בעברית. שאלו אותו : "אתה עברי" והוא ענה להם: "לא, אני יהודי" והם פרצו בצחוק. ילדה בת 13 הרבתה בבכי תוך געגועים להורים, אמרו לה ההורים עוד בחיים, היא השיבה שלא ייתכן שכן במו ידיה היא קברה אותם. היא ספרה שהנאצים נתנו לה ולאחיה אתים ולאחר שירו בהורים אמרו להם לכסות אותם.|מקור=|מרכאות=כן}}
 
קבלת פנים חגיגית נערכה להם ב[[תחנת הרכבת עתלית]]. שם הילדים ירדו והועברו למחנה העולים במקום. לתחנת הרכבת בעתלית הגיעו תלמידי בתי ספר ובידיהם דגלים וכתובות וגם עגלות מלאות כל טוב, פירות ומגדנות. "כאשר הרכבת התקרבה לרציף, פרץ הקהל בתרועת גיל אדירה ושירת [[התקווה]] הרעידה את האויר". שיירה ובה עשרות אוטובוסים של חברת "החבר" מחיפה העבירה בהתנדבות את העולים למחנה הקליטה לעולים.