ברוניסלב הוברמן – הבדלי גרסאות

הוברמן נולד בעיר [[צ'נסטוחובה]] שב[[פולין קטן]] (אז בתחומי [[האימפריה הרוסית]], כיום במדינת [[פולין]]). אביו, יעקב, שהיה פקיד במשרד [[עורך דין|עורכי דין]], ביקש שבנו ילמד לנגן. כלי הנגינה שיכל להרשות לעצמו היה כינור. הוברמן היה ילד מסוגר והקדיש את רוב זמנו הפנוי לנגינה. הוא נודע כ[[ילד פלא]] וניגן בפני ה[[רוזן]] ולדיסלב זמויסקי, בן ל[[משפחת זמויסקי]], שהעניק לו בתמורה כינור [[סטרדיוואריוס]] יקר-ערך שהיה נחלת משפחתו. בהיותו בן 9 שמע את נגינתו נגן הכינור [[יוזף יואכים]], ידידו של [[יוהנס ברהמס]], שהזמין את המלחין הקשיש, יחד עם [[יוהאן שטראוס (הבן)|יוהאן שטראוס]] ו[[גוסטב מאהלר]] להאזין לקונצרט בו ביצע הוברמן את אחת היצירות המאתגרות ביותר, [[קונצ'רטו לכינור של ברהמס]] אופוס 77. ברהמס התרגש מנגינתו של הוברמן הילד, ובפרט מהקונצ'רטו שנחשב לבלתי ניתן לנגינה על ידי בני תקופתו.

 

 

בשנת [[1936]] הקים ב[[ארץ ישראל]] את התזמורת הסימפונית הארץ-ישראלית, לימים [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]], עם כ-70 מוזיקאים. לצערו לא יכול היה הוברמן לקבל את כל הנגנים, כיוון שרצה רק בטובים ביותר. כך למעשה הציל רבים, כולל בני משפחותיהם של הנגנים (ובסך הכל כ-800 איש) אך גם חרץ את גורלם של נגנים טובים פחות, אותם לא יכל לחלץ. הספר "[[רביעיית רוזנדורף]]" מאת [[נתן שחם]] עוסק בפרשייה זו.