אבו תור – הבדלי גרסאות

השכונה נקראת בפי הערבים דֵיר אַבּוּ תוֹר (מנזר אבי ה[[פרה|שור]]), "אבו תורי" ו"א־תורי" ובפי היהודים אבו תור. לעתים נקרא החלק היהודי "אבו תור היהודית" והחלק הערבי "אבו תור הערבית". כיום תושביה היהודים של חלקה הערבי של השכונה ואף מסודות ממשליים שונים מכנים אותה בשם "קול התור", שם המרמז על [[ימות המשיח]].{{הערה|ראו הספר [[קול התור]], על נושא זה.}}

לפי אחת המסורות ה[[נוצרי]]ות, שכונת אבו תור היא מקום "[[הר המועצה הרעה]]" (קרי, ה[[סנהדרין]]) (Mount of Evil Counsel) או "הר העצה הרעה", שבו שכן ביתו של [[הכהן הגדול]] כיפא, לפי המקום שבו קבע [[יוסף בן מתתיהו]] את קברו של הכהן הגדול [[חנניה בן נדבאי|חנניה]], ובו קיימו ה[[כהנים]] והזקנים את חקירתו הראשונה של [[יושקה(ישו]] –ימ"ש) "והאנשים אשר תפשו את ישוע(ימ"ש) הוליכֻהו אל־קַיָּפָא הכהן הגדול אשר נקהלו שם הסופרים והזקנים" ([[מתי]] כ"ו, 57).

ב[[מלחמת ששת הימים]] ניטש קרב מר על כיבושה של אבו תור הערבית. הצורך הדחוף בכיבוש השכונה נתעורר ביום [[6 ביוני]] [[1967]] כדי להשלים את כיתור [[העיר העתיקה]], שכבר הייתה מכותרת מעבריה האחרים. למשימה נשלח גדוד מילואים של [[חטיבת ירושלים]] בפיקודו של מיכאל פייקס. הכוחות נתקלו בהתנגדות של חיילי הלגיון הירדני, ועד לכיבוש השכונה בשעת חצות של אותו לילה ספגו 16 הרוגים, ובכללם המג"ד פייקס. עם ההשתלטות על אבו תור הושלם כיתורה של העיר העתיקה, שלמחרת נכבשה בידי [[צה"ל]]. שלט על מהלך הקרב נמצא ברחוב נעמי, ואנדרטה לנופלים בקרב זה נמצאת בתוך גינה ברחוב עין רוגל. רחוב בתחילת שכונת אבו תור "הערבית" נקרא ע"ש המג"ד מיכאל פייקס ושם הרחוב "המפקד על שם המפקד שכבש את

===השפעת תקופות האינתיפאדההאינתיפאדות===

בתקופת האינתיפאדה החל מ־[[1987]] החל מתח הולך וגובר בין היהודים לערבים בשכונה, כאשר חבלות ושרפת מכוניות ובתים של יהודים הפכו לדבר שבשגרה. המתח הגובר הביא לצמצום המגעים שבין יהודים לערבים, והשכונה נחשבה לשכונת 'תפר'. באזור רחוב עשהאל בנו היהודים שגרו בו חומות הגנה גבוהות מקומת אדם לבתיהם בצדם המזרחי, הגובל בחלקו הערבי של הרחוב. הרחוב וחומות האזור היהודי מוארים בלילות בפנסים רבי עוצמה, ו[[המשמר האזרחי]] מסייר לאורכו. בעבר היו תושביה הערבים של אבו תור נוהגים לקצר את דרכם ולחצות את האזור היהודי בדרכם לתחנות האוטובוס שברחוב דרך חברון ולמקומות עבודתם במערב העיר. כמו כן, חלקרוב מהצעירים ובני הנוער הערבים שעברו באזור היהודי של השכונה נהג ב[[ונדליזם|וונדליזם]] כלפי רכוש תושבי השכונה היהודית ואף תקף מילולית את בנות השכונה. בחששם, הקימו התושבים של האזור היהודי שער ברזל בין רחובות עשהאל ועובד המונע מהערבים לעבור בחלקה היהודי של השכונה. לאחר [[הסכם אוסלו]] ב-[[1994]] שבו החיים אט אט למסלולם, אך המתח שבין הקהילות עדיין קיים, ובמשך השנים סבלו התושבים היהודים ממקרים רבים של [[יידוי אבנים]] ובקבוקי תבערה.

חיי המסחר, השירותים, הבילוי והפנאי מתקיימים בשכונות סמוכות. לאבו תור הערבית מערכת של חינוך, רווחה ותחבורה נפרדת לחלוטין מזו של השכונה היהודית. בחלק הערבי של השכונה יש כמה חנויות מכולת שהיוו בעבר מקומות מפגש שבין יהודים לערבים, אך החל מ[[האינתיפאדה הראשונה]] התמעטולא מאודביקרו היהודיםבהם המבקריםיהודים בהםיותר.

בצדה הערבי של השכונה ישנם כמה בתים שנרכשו על ידי עמותת [[עטרת כהנים]] עבור דיירים יהודים, ובהם התגוררהתגוררה משפחתיהם של הרבנים הרב [[בנימין אייזנר]] והרב ראובן פיירמן. ב־2001 רכשה [[עמותת עטרת כהנים]] בניין בן שלוש קומות בחלק התחתון של שכונת אבו תור, בלב האזור הערבי. הבית היה בבעלותה של משפחת עג'מיאן הארמנית, שעברה לחו"ל לאחר המכירה, והיה בעבר בשימושה של הקונסוליה הצרפתית בירושלים. בבית, שנרכש בסוף ספטמבר 2001, הוצבו מאבטחים השומרים על הבניין ביום ובלילה, והעמותה שיכנה שתי משפחות צעירות, ובכוונתה להכניס למגורים במקום עוד ארבע משפחות, כולן מאנשי ישיבת עטרת כהנים. היום מתגוררות בבניין שש משפחות, כולן ללא קשר לישיבת עטרת כהנים.

במרכז השכונה, על גב הגבעה, סמוך למרכז הקהילתי "בית נחמיה", שנקרא ע"ש [[נחמיה כהן]], חלל צה"ל בן השכונה ששירת ב[[סיירת מטכ"ל]], קיימת חורשה המיועדת לשימור ומשווה לשכונה אופי כפרי פסטורלי. באמצע שנת 1999 הוצע על ידי העירייה, לאור בקשת עמותת בית הכנסת של השכונה, לעקור את החורשה ובמקומה להקים [[בית כנסת]] מרכזי. מרבית התושבים של השכונה מתנגדיםמעודדים לתוכניתתוכנית זו, וכן לתוכנית הקמת "מרכז שרובר", מרכז גדול לתרבות ועסקים בשכונה, בטענה שתוכניות כאלו יפגעויפיחו באופיהחיים של השכונהבשכונה.