אורי גולדשטיין – הבדלי גרסאות

 

בשנת [[2011]], הוציא נפתלי מוזס, לשעבר עוזרו האישי של הרב [[מנחם פרומן]] ואביו של אחד מהנערים הרוגי [[הפיגוע בישיבת מרכז הרב]], את הספר "אבל תחת זכוכית"{{הערה|1=בספר כמה פרקים הדנים באריכות בטיפול התקשורתי בפיגוע. אתרו של ד"ר נפתלי מוזס [http://tragic-death.com מוות באסון מצער] הוא אתר ההוצאה העצמית של הספר.}}. בספרו, מוזס מנתח את סרטו התעודי של גולדשטיין על הפיגוע{{הערה|1= הסרט שודר בליל שבת בערוץ הראשון, לילה בלבד אחרי הפיגוע}}. אחרי תיאור מדוקדק של המראות והפסקול, מוזס מגיע למסקנה שגולדשטיין מוליך את הצופים שולל, תוך שימוש בהונאה, בהסתרת עובדות ובישול הסרט. מטרתו של גולדשטיין, לפי מוזס, להציג ש"הסבל הוא אוניברסלי,"...{{הערה|עמוד 68 שם: הערבים אינם שמחים ברצח, שנקלעו אליו "באקראי", באותה מידה שאינם שמחים בהריגת הילדים בעזה בידי הצבא הישראלי. הם עצובים כי עכשיו פרנסתם נמצאת בסכנה, והם תלויים בישראל}}. אבל, לפי מוזס, עיקר מטרתו של גולדשטיין להציג את האשמה כולה על כתפי הישראלים, ובייחוד המתנחלים והדתיים הלאומיים{{הערה|1=עמוד 68 שם. הדבר עולה מניתוח העמדת התמונות, סידורם, והקולות, בייחוד קולו של הרב [[צבי יהודה קוק]] לפני עקירת [[ימית]] ופינוי סיני. הקול מושמע אחרי קטע הסבר של גולדשטיין על רקע תמונות מהפינוי "וכך דחף את הנוער אל דתיות קנאית, לפטריוטיזם, ואין צורך לומר ללאומנות קיצונית" לאחר מכן נשמע קולו של קוק המסתיים ב: "שלום אמת הוא רק זה שכתוב בתורה!" לטענת מוזס, גולדשטיין מעלים בכוונה את מטרתו המזוויעה של המחבל עלא אבו דהיים, ואת שנאתם המטופחת של הערבים באופן כללי. בהמשך העמוד, מוזס מציין שתמונות של התפרעויות בדרך לכפר הערבי חסרות מן הסרט, ומדגים בין היתר בכך שכתובת קיר רוויית שנאה בערבית, מתורגמת לקהל הישראלי באופן אחר לחלוטין מתוכנו, ושל משפחת המחבל (שם, בעמוד 69: לדעת מוזס זוהי מטרת הצגת האבל המשפחתי בבית המחבל)}}. מוזס מאשים את גולדשטיין שסרטו אינו יכול להסתתר תחת הכותרת 'אמנות', ושלמעשה זהו "זיכוי זדוני ומרושע של האשמים, והאשמה גסה דוחה ומגונה של החפים מפשע"{{הערה|שם עמוד 75, על פי התרגום העברי (טרם יצא לאור). מוזס מתייחס לאי גינויו של הרוצח, בהתעלמות והעלמה של השנאה הקיימת בצד הערבי, ולהאשמת הלאומיות והימין דרך התסריט, תוך התעלמות מהילדים החפים מפשע שנרצחו, ותוכן הלימודים שלהם, שאותם, לדעתו, גולדשטיין לא הכיר ולא רצה להכיר, ועליהם מספר מוזס בספרו.}}.

 

==קישורים חיצוניים==