פילופוימן – הבדלי גרסאות

פילופוימן היה בנו של קוראגיס, [[טיראן]] [[מגלופוליס (יוון)|מגלופוליס]], שהייתה אז [[פוליס]] קטנה ב[[ארקדיה]]. אביו מת עוד כשהיה צעיר, ועל כן הוא גודל בידי ידיד של אביו, קלאנדר שמו.{{הערה|שם=פלוטארכוס 1|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 1.}} מוריו היו פילוסופים שחינכו אותו ברוח ה[[דמוקרטיה]], ופילופוימן עצמו ניסה תמיד לחקות את גישתו המדינית של [[אפמינונדס]]. הוא נהג להתלבש ולהתנהג בפשטות, [[פלוטארכוס]] אף מספר שפעם חשבה אותו אשתו של אחד מקציניו לחייל פשוט.{{הערה|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 2.}}

בשנת [[223 לפנה"ס]] כשפילופוימן היה בערך בן שלושים, תקף מלך [[ספרטה]] [[קלאומנס השלישי]] את מגלופוליס.{{הערה|1=F. W. Walbank, A historical commentry on Polybius, vol I, p 258}} פילופוימן לחם באומץ נגד הפולש, ואף איבדנפצע בקרב ואיבד את סוסו ונפצע בעצמו,{{הערה|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 5.}} אולם הוא הצליח להבריח את מרבית האזרחים אל [[מאסאניהמסיניאה]]. קלאומנס שידע שיהיה לו קשה להחזיק בעיר הרפאים, הציע לתושבים חזרה את בתיהם ורכושם אם יסכימו לחזור למגלופוליס ולהיות נאמנים לו. האזרחים נטו לקבל את ההצעה, אולם פילופוימן נאם בפניהם והבהיר להם שאין קלאומנס רוצה את טובתם אלא רק מנסה לנצל אותם. בתגובה קלאומנס הרס עד עפר את מגלופוליס.{{הערה|פוליביוס, ספר שני, 55.}}

פילופוימן הצטרף לצבאו של [[אנטיגונוס השלישי דוסון]], מלך [[מוקדון]] שהיה במלחמה עם קלאומנס. הוא פיקד על חטיבה של אנשי מגלופוליס ב[[צבא מוקדון|צבא המוקדוני]]. בשנת [[224 לפנה"ס]] החליט אנטיגונוס להגיע לקרב מכריע נגד קלאומנס, הצדדים נפגשו ב[[קרב סאלאסיה]]. הכוח המוקדוני הורכב משלושה מרכיבים עיקריים, מוקדונים, [[הליגה האכאית|אכאים]] ו[[אילירים]]. על פי האסטרטגיה שתוכננה בידי אנטיגונוס, המוקדונים והאילירים היו אמורים לתקוף ראשונים, בעוד האכאים אמורים להמתין. פילופוימן ואנשיו הייוהיו עם הכוח האכאי, אולם במהלך הקרב הבחין פילופוימן שהעורף המוקדוני-אילירי לא מוגן היטב, והספרטנים שעליהם פיקד [[אאוקלידס (מלך ספרטה)|אאוקלידס]] אחיו של קלאומנס דחקואיגפו אותם מאחור. הוא ניסה להפנות את תשומת לבם של הגנרלים המוקדונים לכך, אולם הללו התעלמו ממנו ולעגו לו משום שהיה עדיין צעיר יחסית. לכן בלית ברירה הפנה את תשומת לבם של האכאים לכך, ויחד עמם התנפל על הספרטנים. שנסוגוהללו נסוגו, ואפשרו למוקדונים והאילירים להמשיך בהתקפה. פילופוימן עצמו נפצע בירכו במהלך הקרב, אולם סרב להפסיק להילחם וגבורתו עודדה את השאר.{{הערה|שם=פלוטארכוס 6|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 6.}} [[פוליביוס]] מספר שלאחר הקרב שאל אנטיגונוס את הגנרל המוקדוני אלכסנדר: "מדוע פתח בקרב לפני שניתן האות. אלכסנדר הכחיש את הדבר, ואמר שנער ממגלופוליס התחיל בפעולה לפני הזמן בניגוד לדעתו. אז אמר אנטיגונוס שאותו נער הבין את המצב ופעל כראוי למצביא, ואילו הוא המצביא פעל כאחד הנערים."{{הערה|פוליביוס, ספר שני, 68.}} [[פלוטארכוס]] מספר שאנטיגונוס צחק ואמר: "ובכן אז נער צעיר התנהג כמצביא גדול."{{הערה|שם=פלוטארכוס 6|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 6.}}

לאחר המלחמה הפך פילופוימן ל[[שכיר חרב]], הוא לחם בשירות ערים שונות ב[[כרתים]],{{הערה|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 7.}} אולם כאשר בשנת [[201 לפנה"ס]] עלה לשלטון בספרטה הרודן [[מאחאנידס]], והתחדשו מעשי האיבה ב[[חצי האי הפלופונסי|פלופונס]], פילופוימן חזר לארצו. [[הליגה האכאית]] שאיגדה תחתיה מספר ערים, וביניהם מגלופוליס, עיר מולדתו של פילופוימן, רצתה להסתייע בניסיונו הצבאי במלחמה הקרבה. [[קיקליאדס]] מונה ל[[סטרטגוס]] של הליגה, ופילופוימן נבחר ל[[היפרכוס (דרגה)|היפרכוס]] (מפקד חיל הפרשים). הזדמן לו להוכיח את כשרונו כמפקד ב[[קרב נהר לאריסוס]], שבו הביס כוח משותף ספרטני-[[אליס|אילאי]] שעליו פיקד מאחאנידס עצמו. בשל ניצחון זה מונה פילופוימן לסטרטגוס הליגה לשנת [[207 לפנה"ס]].

פילופוימן קבע לעצמו כמטרה להביס סופית את מאחאנידס. והחליט לשם כך לבצע רפורמות מקיפות בצבא. לאחר שהצליח לשכנע את מועצת הליגה להקציב לו כספים לשם כך, פילופוימן החליף את מגן ה[[תיראוס]] המקובל במגן [[אספיס]] דק ונוח. החנית המקובלת שנקראה [[דורי (חנית)|דורי]], הוחלפה ב[[סריסה]] שהייתה מקובלת בצבא המוקדוני. כמו כן הוא הלביש את החיילים בקסדות נחושת שנקראו [[קראנוס]], בשריונות חזה שנקראו [[תוראכס]], ו[[מוקיים]]. כוונתו הייתה למעשה להפוך את החיילים הרגליים הקלים, לכבדים יותר.{{הערה|דוד גולן, '''תולדות העולם ההלניסטי''', עמ' 401.}} כמו כן הוא הנהיג מערכת אימונים קפדנית ויעילה.{{הערה|פוליביוס, ספר אחד עשר, 8-10.}} לקראת ה[[קיץ]] של אותה שנה הגיע פילופוימן למסקנה שחייליו כשירים לקרב המכריע מול ספרטה. מאחאנידס כבש את העיר [[טיגיאה]], וחפץ להשתלט גם על [[מנטיניאה]] ששכנה 15 קילומטרים משם. פילופוימן גייס את כל צבאו, שכלל גם תגבורות מאת מלך מוקדון, וצעד אל מנטיניאה.{{הערה|שם=גולן 402|גולן עמ' 402.}} המערכה התפתחה לקרב שכונה [[קרב מנטינאה]], על פי המסופר במהלך הקרב נפגשו מאחאנידס ופילופוימן פנים אל פנים. פילופוימן היכה אותו פעמיים, ומאחאנידס מת. לזכר אותו מאורע הקימו האכאים ב[[דלפי]] פסל המתאר את פילופוימן מניף [[חנית]] מעל מאחאנידס.{{הערה|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 10.}} מלבדו איבדו הספרטנים 4,000 איש{{הערה|גולן עמ' 403.}}

לאחר הניצחן על מאחאנידס, שאף פילופוימן להפוך את הליגה האכאית למעצמה שאינה תלויה במוקדון.{{הערה|גולן עמ' 425.}} בשנת [[205 לפנה"ס]] נחתם "[[שלום פויניקי]]" בין [[הרפובליקה הרומית]] למוקדון, הסכם השלום נחתם לאחר סיום [[המלחמה המוקדונית הראשונה]] שהותירה את מוקדון חלשה מתמיד. אולם עם מותו של מאחאנידס לא תמו הצרות, בספרטה עלה לשלטון רודן גרוע יותר מקודמו בשם [[נאביס]], שרצח את [[פלופס (מלך ספרטה)|פלופס]], אחרון [[מלכי ספרטה|המלכים החוקיים של ספרטה]]. בשנת [[201 לפנה"ס]] נאביס פלש ל[[מסיניאה]], פילופוימן גייס במהירות את כל צבאו וצעד אל מסיניאה. נאביס שלא חפץ להסתבך בקרב גדול נסוג מהעיר בחשאי.{{הערה|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 12.}}

בשנת [[199 לפנה"ס]] תמה כהונתו כסטרטגוס, והוא מצא עצמו בלי תעסוקה שהלמה את אופיו ההרפתקני, על כן הוא נענה לבקשת העיר [[גורטין]] בכרתיםב[[כרתים]] והפך למפקד צבאה, דבר שהביא לגינויו בידי אנשי מגלופוליס.{{הערה|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 13.}} הוא בילה שםבכרתים שש שנים, במהלכן למד את סגנונות הלחימה של אנשי האי שכללו בעיקר התנגבויות, מארבים ולוחמת [[גרילה]]. אולם אז הגיעו חדשות רעות מהפלופונס, נאביס ניצל את היעדרו וצבר עוד ועוד כוח בהדרגה, הוא צדד ב[[פיליפוס החמישי]] במהלך [[המלחמה המוקדונית השנייה]], וקיבל ממנו את [[ארגוס]]. אולם לקראת סוף המלחמה ערק לטובת רומא, וכך רכש את אמונה. אולם בהשפעת [[הליגה האיטולית]] החל נאביס להפר את הבטחותיו לרומאים ולאכאים. פילופוימן חזר ליוון, ובשנת [[193 לפנה"ס]] מונה שוב לסטרטגוס במטרה להוביל את המאבק נגד נאביס.{{הערה|גולן עמ' 488.}}

נאביס הצליח לכבוש את [[גיתיון]], ואף הביס את האכאים בקרב ימי קטן, אולם פילופוימן הנחיל לו מפלות ניצחות ביבשה, והשמים את האדמה מסביב לספרטה. הוא אף יכל להטיל מצור על ספרטה עצמה, אולם אז הגיע לאזור המצביא הרומאי [[טיטוס קווינטיוס פלמיניניוס]], שלא אהב את היוזמה האכאית שהועלמה ממנו.{{הערה|גולן עמ' 492.}} פילופוימן הצליח להגיע להסדר עם נאביס, שהיה הוגן מאוד מבחינת האכאים. אולם אז הגיע גיס בן 1,000 איש ששלחה [[הליגה האיטולית]], בעלת בריתו של נאביס, לספרטה. נאביס קיבל אותם בכבוד, אולם סרב להמשיך במלחמה. כתגובה רצחוהו האיטולים והכריזו על עצמם כ-"משחררים".{{הערה|טיטוס ליוויוס, ספר שלושים וחמישה, 5.}} אולם הספרטנים גרשו את האיטולים, והכתירו נער מזרע המלוכה בשם [[לאקוניקוס]] כמלך.{{הערה|גולן עמ' 496.}} פילופוימן הבין שנקרתה לפניו הזדמנות שלא תחזור, הוא עלה על ספרטה עם כל צבאו, והדיח את לאקוניקוס. הוא כונן בעיר ממשל חדש בראשות [[טימולאוס]], שהיה נאמן לו. טימולאוס אף רצה למסור לידיו את רכושם המופקע של נאביס וחבריו, ששוויו הגיע לכדי מאה ועשרים [[כיכר (משקל)|כיכרות]] [[כסף (יסוד)|כסף]], אולם פילופוימן סרב.{{הערה|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 15.}}

הממשל החדש בספרטה היווה למעשה [[ממשלת בובות]] בידיו של פילופוימן, ולפיכך ביקש להצטרף רשמית לליגה האכאית. סיפוח ספרטה לליגה היווה את גולת הכותרת של הישגי פילופוימן, ספרטה הייתה לא רק עיר אסטרטגית וחשובהחשובה, אלא גם עיר בעלת מורשת עתיקה והיסטוריה מפוארת. הרומאים מצדם לא התערבו בנעשה, משום שהיו עסוקים בהכנות לקראת המלחמה הקרבה עם [[אנטיוכוס השלישי]].{{הערה|גולן עמ' 497.}} אולם הספרטנים הצרו על חוסר העצמאות שלהם, ובשנת [[189 לפנה"ס]] תקפו הספרטנים בלי לקבל אישור ממועצת הליגה את עיר החוף [[לאס (יוון)|לאס]], אולם הלאסים גרשו אותם.{{הערה|טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושמונה, 30.}} בעידוד פילופוימן, פנו הלאסים יחד עם בני ערים נוספות ושטחו בפני מועצת הליגה את טענותיהם כנגד הספרטנים. פילופוימן ניסח חוזה חדש עם ספרטה, לפיו יוסגרו כל מנהיגי העיר הנוכחיים וכן החיילים שהשתתפו במעשה.{{הערה|גולן עמ' 580.}} בספרטה התחוללה [[מלחמת אזרחים]] בין תומכי הכניעה לאכאיםלתנאי אכאים, ובין המתנגדים לה, בסופו של דבר לאחר ש-30 מתומכי הכניעה נהרגו, הודיעה ספרטה על התנתקות מהליגה האכאית, ושליחים ספרטנים פנו אל הרומאים בבקשה "לקבל את העיר אל אמונו וחסותו של העם הרומאי".{{הערה|שם=גולן, 581|גולן עמ' 581.}}

פילופוימן שאותה שנה שימש כסטרטגוס, לא התקשה להעביר במועצה הכרזת מלחמה על ספרטה. הסנאט ברומא מצדו לא הצליח להגיע להכרעה ברורה.{{הערה|שם=גולן, 581|גולן עמ' 581.}} ופלופוימןופילופוימן גייס את כל צבא הליגה וצעד אל ספרטה בראשית שנת [[188 לפנה"ס]]. הספרטנים שנרתעו מהצבא האכאי העצום, הציעו שלום, פילופוימן הסכים באותם תנאים כמקודם. הספרטנים היססו,{{הערה|שם=גולן, 581|גולן עמ' 581.}} אולם לאחר שנקטלו המתנגדים,{{הערה|טיטוס ליוויוס, ספר שלושים ושמונה, 33.}} פילופוימן פקד על ניתוץ החומות שנבנו בימי נאביס, ביטולוביטול [[המשטר הספרטני|החוקה הספרטנית המסורתית]] לטובת החוקה האכאית. בוצעה חלוקה מחדש של האדמות, ובוטל מוסד ה[[אגוגה]]. כל האזרחים שזכו להשפעה בימי מאחאנידס ונאביס גורשו, ונותרו רק אלו שהיו נאמנים לשלטון האכאי.{{הערה|שם=גולן, 581|גולן עמ' 581.}} פקידים מטעם סטרטגוס הליגה נותרו בספרטה כדי להבטיח שכךשהכל יהיהיבוצע.{{הערה|פוליביוס, ספר עשרים ושתיים, 16.}} פילופוימן אף ניתק מספרטה את חבל [[בילבינה]], והעניק אותו למולדתו מגלופוליס.{{הערה|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 16.}} שליחים מספרטה התלוננו ברומא על העוול, ושליחים רומאים הגיעו להיפגש עם מנהיגי הליגה. חלק מחברי המועצה ובראשם [[דיופאנס]] תמכו בדרישות הרומאים, אולם פילופוימן התנגד להן בעוז.{{הערה|פוליביוס, ספר עשרים ושתיים, 10.}} השליחים הרומאים יצאו זועמים מהפגישה, ומאז שינו את מדיניותם כלפי האכאים וכלפי יוון בכלל מן הקצה אל הקצה.{{הערה|גולן עמ' 580.}}

בשנת [[183 לפנה"ס]] העיר [[מסיניאה]] הכריזה בהנהגתו של [[דינוקראטס]] על פרישה מהליגה האכאית.{{הערה|גולן עמ' 585.}} פילופוימן היה אז בן שבעים, ושהה עם חטיבת פרשים ב[[ארגוס]]. הוא דהר בחיפזון אל מסיניאה וניסה לפרוץ את הקוויםקווי שלההגנה בני מסיניאהשלה, הפשיטה נכשלה ופילופוימן נפל בשבי. היו שרצו לנצלו לצרכילצורכי משא ומתן,{{הערה|גולן עמ' 586.}} אולם דינוקראטס גזר עליו גזר דין מוות. הוצע לו למות על ידי שתיית רעל, מיתה שנחשבה למכובדת למדי. פילופוימן שאל את החייל שהביא לו את הרעל מה עלה בגורלם של שאר הפרשים שהשתתפו בפשיטה, החייל השיב לו שרובם הצליחו להימלט. פילופוימן אמר "אלה חדשות טובות אם כך לא אבדנו לגמרי", ובלע את הרעל.{{הערה|פלוטארכוס, "חיי פילופוימן", 20.}}

* Pausanias. ''Description of Greece''. Translated by Jones, W. H. S. and Omerod, H. A. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1918. Digitized copy in:

{{הערות שוליים|טורים=כן}}