דבר הבקר – הבדלי גרסאות

[[קובץ:19th_century_print_rinderpest.jpg|שמאל|ממוזער|300px|שריפת פרות נגועות בדבר הבקר בציור יפני מן המאה ה-19]]בשל נזקיה העצומים תוארה מחלת דֶבֶר הבקר יותר מכל מחלת בעלי-חיים ‏אחרת גם בתקופות קדומות; תיאורי המחלה הראשונים מתוארכים ל[[המאה ‏ה-4|מאה הרביעית]] לסה"נ. מוצאהּ המשוער הוא ב[[מרכז אסיה]], ומשם ‏הגיעה מערבה ל[[אירופה]], בעיקר במהלך מסעות צבא, כגון פלישת ‏ה[[האימפריה המונגולית|מונגולים]]. התפרצויות דבר הבקר היו קשורות כמעט ‏תמיד למצבי אי-שקט מדיני ולתנודת אוכלוסיות אדם ועימם [[עדר|עדרי]] הבקר. ‏ב[[המאה ה-18|מאה השמונה-עשרה]] הגיעו נזקי המחלה ב[[מרכז אירופה]] ‏וב[[ארצות השפלה]] לשיאם: ביןבשנים 1711 ל-17691711–1769 הגיע שיעור התמותה של בקר ‏באירופה עד לשיאים של 10,000 ראשי בקר ליום. זו הייתה הסיבה העיקרית ‏להקמתם של בתי הספר הראשונים ל[[רפואה וטרינרית]] בתחילת המאה ‏המאה ה-18 (שני הראשונים – ב[[צרפת]]). במחצית המאה ה-19 חדרה ‏המחלה לראשונה לאנגליה וגרמה לנזקים עצומים באיים הבריטים, אך עד סוף ‏המאה בוערה המחלה מאירופה באמצעות צעדי בידוד והשמדת בקר נגוע, או ‏חשוד כנגוע. המחלה חזרה לאירופה בשנת 1920, כאשר משלוח בקר ‏מ[[הודו]] שנמצא במעבר בנמל [[אנטוורפן]] הדביק בקר מקומי, והמחלה ‏התפשטה ב[[בלגיה]]. התפרצות זו, שבוערה באמצעים דרסטיים, החרידה את ‏יתר ארצות אירופה וגרמה להתארגנות כלל-אירופית למניעת מקרים דומים ‏בעתיד ולהקמתו של הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים (‏OIE‏) בשנת 1924. ‏התפרצות אחרונה ובודדת באירופה ארעה ב-1949 בגן החיות של [[רומא]]‏‎.‎‏ ‏בשנים שלאחר מכן המשיכהנמשכה התפשטות המחלה להתפשט ב[[אפריקה]] וב[[אסיה]], תוך חדירתה לעתים ל[[המזרח התיכון|מזרח ‏הקרוב]]. מיזם ביעור באזורים אלה, בעיקר באמצעות חיסון המוני, הביא בסופו ‏של דבר להכחדת המחלה מעל פני האדמה. כאמור, ביוני‎ 2011 ‎אישרו ארגון ‏המזון והחקלאות של האו"ם (‏FAO‏) והארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים ‏‏(‏OIE‏) שמחלת דבר הבקר הודברה כליל.‏

‏[[קובץ:‏ShemTov-Silwan-1904-1.jpg‎‏|שמאל|ממוזער|300px|ד"ר [[יוסף ‏שם-טוב (וטרינר)|יוסף ‏שם-טוב]] מזריק נסיוב לפרה בכפר [[סילואן]], 1904]]‏המקורות הזמינים הראשונים לגבי המחלה בארץ בעת החדשה מתארים‏ ‏התפרצויות במושבה [[ראשון לציון]] ב- 1884 וב[[מקוה ישראל|מקווה ישראל]] ‏ב-1885. התפרצויות ‏נוספות אירעו בשנים 1904, 1905, 1913, 1915, 1926 ו-‏‏1927. ההתפרצות הנרחבת של 1926–1927 החלה במחוזות של [[טבריה]], ‏‏[[שכם]] ו[[רמלה]] ונקשרה לנוכחות המחלה באזור‏ [[דמשק]]. בשבועבשנת הראשון1970, שלכאשר שנתדבר 1983הבקר פשט בכל הארצות השכנות, לאחרחוסן 55כל שנההבקר בארץ בעוד מועד, ‏המחלהוהמחלה הגיחהפסחה שובעל ישראל. בשבוע הראשון של שנת 1983, בעקבות חדירתה ללבנון בשנת 1982, הגיחה ‏המחלה שוב. היא‏ התגלתה בעדר ‏‏[[בקר לבשר]] סמוך לגבול [[לבנון]] והתפשטה – באמצעות הובלת בקר בלתי ‏מבוקרת וללא היתר – לשמונה עדרי בקר נוספים‏ שרעו בצפון הארץ ולעדר ‏נוסף ב[[יהודה ושומרון|גדה המערבית]]‏‎.‎‏ ‏ביעור המחלה – על ידי השמדה,‏ ‏הגבלת תנועת בעלי-חיים וחיסון מקיף – הושלם עד אוגוסט 1983. חיסון בקר ‏הופסק ‏ב-1989‏‎.‎‏ בצאן נמשך חיסון בתרכיב דֶבֶר בקר לצורך הגנה מפני מחלת ‏דֶבֶר‏ הצאן, אך השימוש בתרכיב המבוסס על נגיף דבר הבקר הופסק ב-2006, ומאז מבוצע חיסון הצאן בתרכיב דֶבֶר צאן [[הומולוגיה ‏‏(ביולוגיה)|הומולוגי]].{{הערה|א' פרידגוט, "[http://www.isrvma.org/ImageToArticle/Files/September%20book%20HE%20250911.pdf היסטוריה קצרה של דבר הבקר בארץ ישראל]", '''רפואה וטרינרית''' 66 (3), ‏ספטמבר 2011 , עמ' 16 (תקציר). המאמר במלואו ניתן לקריאה מקוונת ‏במהדורה האנגלית של כתב-העת בעמ' בעמ' 65–6‏‎8‎‏ (ר' ב"קישורים ‏חיצוניים")}}‏

* [http://www.cfsph.iastate.edu/DiseaseInfo/disease-‎images.php?name=rinderpest‏rinderpest&lang=en‏ סימני מחלת דֶבֶר הבקר בתמונות‏]