ורנר פון בראון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עריכה |
|||
שורה 1:
[[קובץ:Wernher von Braun.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ורנר פון בראון]]
[[דוקטור|ד"ר]] '''ורנר פון בראון''' (ב[[גרמנית]]: '''Wernher von Braun'''{{כ}}; [[23 במרץ]] [[1912]] - [[16 ביוני]] [[1977]]), מדען טילים [[גרמניה|גרמני]],
שקידתו על תוכנית הטילים של [[גרמניה הנאצית]] הפכה אותו לדמות שנויה במחלוקת. רבים ראו בו אדם ששואף לקידום עצמי בלבד, בעל ערכי מוסר מפוקפקים. האוכלוסייה ב[[בריטניה]], שהייתה הסובלת העיקרית מ[[V-2|טילי V-2]], פרי פיתוחו של פון בראון, תעבה אותו, והיו אף שהציגוהו כ[[פשע מלחמה|פושע מלחמה]].
שורה 6:
== חייו ==
===ילדות, נעורים ותחילת הקריירה ===
כשוירז'יסק הוחזרה לפולין ב-1920, במסגרת [[חוזה ורסאי]], היגרה משפחתו, כמו משפחות גרמניות רבות אחרות,
כילד משך את ליבו ספר בשם "הטיל אל תוך החלל הבין כוכבי" מאת אחד החלוצים בתחום פיתוח הטילים, [[הרמן אוברט]]. בגיל 13 גרם לפיצוץ גדול בעת שירה עגלת צעצוע, שאליה חיבר מספר [[זיקוקין די-נור]]. העגלה עפה למרחק של כמה בלוקים ועלתה באש. פון בראון הצעיר הוחזק במעצר על ידי המשטרה, עד אשר אביו הגיע לאסוף אותו.
ב-[[1930]] הצטרף למכון הטכנולוגי של ברלין. ב"אגודת טיסות החלל" הוא חבר
בסוף שנת [[1934]] קבוצתו של פון בראון שיגרה בהצלחה זוג טילים שהגיעו לגובה של למעלה מ-2.4 [[קילומטר]]. באותו הזמן לא הייתה אגודת טילים גרמנית כלשהי, מאחר ש"אגודת טיסות החלל" התמוטטה, וניסויים בטילים נאסרו על ידי המשטר הנאצי החדש.
שורה 17:
===חברותו במפלגה הנאצית ומלחמת העולם השנייה===
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 146-1978-Anh.030-02, Peenemünde, Dornberger, Olbricht, Brandt, v. Braun.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פון בראון (לבוש אזרחית, במרכז התמונה) עם בכירי הצבא הגרמני, ובהם הגנרלים [[פרידריך אולבריכט]] ו[[וילהלם פון לב]], ב[[פנמינדה]] ב-[[1941]]]]
בשנת [[1938]] הוצע לו על ידי המשטר לפתח טילים במסגרת צבאית
מאוחר יותר
ב-[[1943]] החליט [[היטלר]] להשתמש בטילי ה-A-4 כ"טילי נקמה" והביע תקווה שהטילים יעזרו לשנות את מהלך המלחמה לטובתה של גרמניה,
כשה-V-2 הראשון נורה על לונדון, העיר פון בראון לכמה מעמיתיו: "הטיל עבד נהדר, אבל נחת בכוכב הלא נכון". טילי ה-V-2 יוצרו בתנאים מחפירים, במפעלי עבודת כפייה תת-קרקעיים, שהיו בפיקוח ה[[אס אס]]. במפעלים הועבדו זרים, רבים מהם אסירי מלחמה ממדינות מזרח אירופה. העבודה המייסרת במפעל הביאה למותם של רבים מהם.
שורה 28:
האס אס וה[[גסטאפו]] עצרו את פון בראון בעוון פשעים כנגד המדינה. חטאו היה שנהג לדבר על בניית טילים שיקיפו את [[כדור הארץ]] ואולי אף יגיעו עד ל{{ה|ירח}}. נראה שלדעת השלטונות הוא פשע בהתעסקות יתרה ברעיונות חסרי חשיבות, היתוליים כביכול, במקום שיתרכז בבניית טילים גדולים וקטלניים יותר עבור מכונת המלחמה הנאצית. עמיתו דורנברגר שכנע את האס אס ואת הגסטאפו לשחרר את פון בראון בטענה שבלעדיו לא ניתן יהיה לייצר טילי V-2 נוספים שהיו נחוצים מאוד בעיניו של היטלר.
משחזר לפנמינדה מיהר פון בראון לכנס את צוות התכנון וביקש מהם להחליט איך ולמי הם ייכנעו. מרבית המדענים פחדו מהרוסים, לא התרשמו מצרפתים, ואילו לבריטים לא היה מספיק כסף על מנת לממן תוכנית טילים. נותרו רק האמריקאים.
בסופו של דבר, הקבוצה מצאה חייל אמריקאי ונכנעה לו. האמריקאים, בהבינם את חשיבות המהנדסים הללו, אספו את טילי ה-V-2 הנותרים וחלקיהם. לאחר מכן החריבו את מקומות היצור שלהם בעזרת חומרי נפץ. הטילים הועמסו עם כל חלקיהם
המחלוקת לגבי עבודתו של פון בראון במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] תועדה בשיר על ידי הסטיריקן [[טום לרר]], שתיאר אותו כ"אדם שנאמנותו נשלטת על ידי התועלת". כמו כן שימש פון בראון השראה, באופן חלקי, לדמותו של [[ד"ר סטריינג'לאב]] בסרטו של [[סטנלי קובריק]]{{מקור}}.
===המעבר לארצות הברית===
ב-[[20 ביוני]] 1945, אישר מזכיר המדינה האמריקאי, [[קורדל הול]], את העברתם של מומחי הטילים הגרמניים של פון בראון לארצות הברית. ההעברה נודעה בשם [[מבצע פייפרקליפ]] בגלל מספרם הגדול של הגרמנים אשר מוקמו בחיל החימוש.
הם נחתו בארצות הברית בבסיס חיל האוויר
הם מצאו את עצמם במצב מוזר כשהחלו את חייהם החדשים באמריקה. מכיוון שלא יכלו לעזוב את פורט בליס ללא ליווי צבאי,
במהלך שהותם בפורט בליס, הם אימנו צוותי עובדים צבאיים, תעשייתיים ואוניברסיטאיים בשיטות הייצור והטיפול המורכבות של רקטות ושל טילים מונחים. בנוסף, הם עזרו בליטוש, הרכבת ושיגור טילי V-2 שהובלו באוניות מגרמניה ל[[ניו מקסיקו]], ארצות הברית. הם גם חקרו את הפוטנציאל העתידי של הטילים לשימושי צבא ומחקר.
שורה 47:
פון בראון חלם על עולם שבו יעשה שימוש בטילים למטרות שלום בלבד. כחלק מחזון זה הוא פרסם בשנת [[1952]] במגזין "קולייר" את הרעיון להקים [[תחנת חלל]]. התחנה תהיה בקוטר של 250 [[רגל (יחידת מידה)|רגל]], תחוג במסלול בגובה של 1,075 [[מיל (יחידת מידה)|מיל]], ותסתובב סביב עצמה על מנת לייצר "כבידה מלאכותית". הוא האמין שתחנת החלל עשויה להיות נקודת קפיצה טובה למסעות עתידיים לירח.
בנוסף, פון בראון עבד בשיתוף פעולה עם [[וולט דיסני]] ושימש כמנהל הטכני של שלוש [[סדרת טלוויזיה|סדרות טלוויזיה]] אודות חקר החלל. במרוצת השנים המשיך פון בראון בעבודתו הרצופה עם דיסני, בתקווה שמעורבותו בתעשיית הסרטים המשגשגת של דיסני תביא להגברת המודעות והעניין בקרב הציבור לגבי עתיד תוכניות החלל. קבוצתו של פון בראון, שעבדה עבור [[הסוכנות הצבאית לטילים בליסטיים]], פיתחה את
ב-[[1960]] חנכה [[נאס"א]] את [[מרכז טיסות החלל מרשל]], ב[[האנטסוויל]], אלבמה, והעבירה את פון בראון וקבוצת הפיתוח שלו מ[[הסוכנות הצבאית לטילים בליסטיים]] לנאס"א. פון בראון היה המנהל הראשון של מרכז מרשל וכיהן בתפקיד זה במשך עשור, מיולי 1960 עד פברואר [[1970]].
שורה 53:
התוכנית הגדולה הראשונה של מרכז מרשל הייתה פיתוח [[סטורן (משפחת משגרים)|משגרי הסטורן]], שהיו מסוגלים לשאת אסטרונאוטים אל הירח. חלומו לסייע למין האנושי לדרוך על הירח, הפך למציאות ב-[[16 ביולי]] [[1969]], כשטיל [[סטורן 5]], פרי פיתוחו של מרכז מרשל, שיגר את צוות האסטרונאוטים של [[אפולו 11]] לירח.
ב-1970 עברו פון בראון ומשפחתו להתגורר ב[[וושינגטון הבירה]]. באותו זמן הוא מונה לממלא מקום מנהל התכנון במטה נאס"א. משהסתיימה תוכנית אפולו נתגלעו חילוקי דעות בין פון בראון לשאר ראשי נאס"א, מה שהוביל לפרישתו ביוני [[1972]]. הוא הפך לסגן נשיא תעשיות "פיירצ'יילד" בג'רמנטאון, [[מרילנד]],
בשיא עשייתו נודע לפון בראון כי לקה ב[[מחלת הסרטן]]. למרות שעבר ניתוח, התפשט הסרטן. ב-[[16 ביוני]] [[1977]] מת ורנר פון בראון באלכסנדריה, [[וירג'יניה]], ונקבר שם בבית הקברות איבי הילסייד. לאחר מותו, קיבל את [[פרס רוברט היינליין]].
| |||