|
|
|
משנת [[1906]] הורה פילוסופיה ב[[פלרמו]] ולאחר מכן בפיזה וב[[רומא]].
משנתו הפילוסופית של ג'נטילה ממשיכה את תורתו של [[הגל]], הקובעת כי יסודה של המציאות הוא הרוח. ואולם, שלא כהגל ג'נטילה סבר שהרוח אינה מכוונת רק ל[[מושג]]ים אלא שביסוד כל ביטוייהגילוייה הפרטיקולריים של הרוח ישנן מחשבות שהן בבחינת 'פעולה טהורה', כלומר, ביטויים של הרוח המתממשים באמצעים שאינם מכוונים למושגים או לרעיונות. מכאן חשיבותן של ה[[דת]] (אף שג'נטילה עצמו לא היה אדם מאמין) וה[[אמנות]] כגילויים של הרוח שאינם מבטאים מושגים או רעיונות. גם "[[רוח האומה]]" היא ביטוי כזה של הרוח. המדינה, כביטוי תבוני עליון של '[[רוח האומה]]' משמשת מסגרת פוליטית לרוח זו ולכל גילוייה. ברוח תורת הגל סבר כי הפרט אינו מתמצה ב[[אינדיבידואליות]] מבודדת, אלא מתממש רק כחלק מן ה[[קולקטיב]] הלאומי. האחדות ה'אורגנית' של הקולקטיב הייתה בעיני ג'נטילה גם מפתח לפתרון בעיות חברתיות. מכיוון שהפרטים בחברה אינם שווים, השאיפה להחיל עליהם את ה[[שוויון]] הפורמלי איננה מעשית ואיננה צודקת. במקום זאת צריכות הבעיות החברתיות - במיוחד [[סכסוכי עבודה]] - להיפתר מתוך גישה "אורגנית", כלומר, מתוך סולידריות לאומית. גישה זו מושגת באמצעות מעורבות של המדינה, המייצגת את האחדות האורגנית הזאת. תפיסה זו נתנה גיבוי לרעיון המשק הקורפורטיבי שלו הטיף הפשיזם.
ג'נטילה הפך להוגה הדעות הרשמי של ה[[לאומנות]] האיטלקית ומאוחר יותר לתומכו הרוחני של ה[[פשיזם]]. הוא היה לסופר הצללים של חלק מכתביו הרעיוניים של מוסוליני, וזה האחרון הגדיר את ג'נטילה בתואר "הפילוסוף של הפשיזם" (יש אומרים שגם ג'נטילה הגדיר עצמו כך). הערך "פשיזם" באנציקלופדיה האיטלקית, ש[[מוסוליני]] חתום עליו, ואשר נחשב להצגה השיטתית המתומצתת המוסמכת ביותר של הדוקטרינה הפשיסטית, נכתב למעשה על ידי ג'נטילה.
|
