אנפילקסיס – הבדלי גרסאות

* [[תרופה|תרופות]]: ([[פניצילין]], [[הורמון|הורמונים]] שונים, [[צפלוספורין]], ניטרופורנוטאין, קינולונים, [[כימותרפיה]], מאלחשים מקומיים ([[לידוקאין]]) ועוד

* גורמים תעסוקתיים - חשיפה [[לטקס|ללטקס]], כימיקליכימיקלים שונים

במקרים של ירידת לחץ דם יש לתת תרופות ואזופרסוריות המעלות את לחץ הדם ([[דופמין]] למשל). במקרה של [[היפוקסיה]] (תת חמצן בדם) יש לתת חמצן ומידת הצורך לבצע אינטובציה.

מבחינת טיפול מניעתי- יש לשאת מזרק אפינפרין כאמור וצמיד המעיד על רגישות. במידה והאנפילקסיס התרחש על רקע של מתן תרופות (כגון פניצילין) יש להיזהר מתגובה קרוס-ראקטיבית (למשל, מתן צפלוספורין).

טיפול [[פרמדיק]] במקרה של אנפילקסיס יכלול הזרקת אפינפרין, מתן [[חמצן]], פתיחת [[וריד]] , מתן [[עירוי]] נוזלים, מתן סטרואידים ובמידת הצורך [[צנרור קנה]] הנשימה תוך כדי העברה לטיפול בבית חולים. הטיפול הקליני על ידי [[רופא]] וב[[בית חולים]] מנסה לטפל בתגובת רגישות-היתר של ה[[תא]]ים במקביל לטיפול בתסמינים. [[אנטיהיסטמין|אנטיהיסטמינים]] (אשר מעכבים [[רצפטור]]ים של היסטמין בגוף) ניתנים, אך לרוב אין די בהם ויש צורך ב[[קורטיקוסטרואיד]]ים. לחץ הדם הנמוך מטופל על ידי מתן נוזל לווריד ותרופות מתאימות. ייתכן צורך בהנשמה מכנית.