ההגליות האשוריות – הבדלי גרסאות

==ההגליות בימי סנחריב ובימי יורשיו==

 

* בשנים 712-713 לפנה"ס, אשור מכניעה את המרד של ערי פלשת. [[חזקיהו]] מלך [[ממלכת יהודה|יהודה]], לא מצטרף למרד ומביע את כניעתו הוואסאלית לאשור על ידי שיגור מנחה מתאימה. בתקופה שבין שנת 712 לפנה"ס עד שנת 701 לפנה"ס, סרגון השני עסוק בהכנעת מרידות בבבל, והממלכות בארץ ישראל מתארגנות למרד כנגד אשור. חזקיהו פועל לחיזוק ממלכתו, ומחדש את עבודת ה' שלוותה בטקסים חגיגיים ורבי משתתפים. חג הפסח מתקיים יחד עם עולי רגל מהצפון, משבטי ישראל שנכבשו בידי אשור. בחגיגות משתתפים בני [[שבט אפרים|אפרים]] ו[[שבט מנשה|מנשה]], וגם בני [[שבט יששכר|יששכר]] ו[[שבט זבולון|זבולון]] שישבו צפונית לעמק יזרעאל. טיפוח הקשרים עם שבטי הצפון, נועד להגביר את הזיקה לירושלים ול[[בית דוד]], ולהגיע לאחדות השבטים ולחיזוק הממלכה. בדרום, מתחזקת הממלכה בעקבות נדידת משפחות מ[[שבט שמעון|שמעון]] ל[[גרר (אזור קדום)|ארץ גרר]] ולעבר [[הר שעיר]]. חזקיהו נלחם בערי פלשת, וכובש חלק מהן, ופועל, בתמיכת מצרים, להקמת ברית של מדינות האזור, כנגד אשור. בשנת 701 לפנה"ס, סנחריב יוצא למסע מלחמה, ובמהלכו נכבשות ערים פיניקיות. אשדוד, עמון, מואב ו[[אדום (עם)|אדום]] נכנעו בפניו. גם צבא מצרים נהדף על ידי האשורים, וצבא אשור כובש 46 ערים ביהודה. מסיבות בלתי ברורות הפסיק סנחריב את פעילותו בארץ ישראל. חזקיהו משלם מס כבד, וכעונש הוא נדרש לשלוח לנינוה גם את בנותיו, פילגשיו, מנגנים ומנגנות וחלק מצבאו. חלקים מממלכת יהודה מועברים לידי: אשדוד, [[עקרון (עיר מקראית)|עקרון]] ועזה. בכתובת של סנחריב נאמר: "הוצאתי מתוכן (מהערים הכבושות) 200,150 נפש, מקטון ועד גדול, איש ואשה, סוסים, פרדים, חמורים, גמלים, בקר וצאן עד אין ספור ומניתי עם שלל (י)". בחפירות שנערכו, נתגלו עדויות לחורבן ולהרס כבד. אתרים מרכזיים שחרבו במסע זה, לא יושבו מחדש ([[בית שמש (יישוב עתיק)|בית שמש]], [[תל עיטון]], [[תל בית מירסים]]), ובאתרים אחרים ניכרת ירידה באיכות הבנייה ובעוצמת הביצורים ([[תל לכיש|לכיש]]). מספר הגולים שמצוין בכתובת - 200,150 - הוא כנראה מוגזם, אולם הוא משקף את המאמץ האשורי להחליש את ממלכת יהודה. מעניין לציין, שבמקרא לא מוזכרת כלל ההגליה מתקופת סנחריב. יהודה לא הייתה מעולם פחווה אשורית, ולכן לא היה לאשורים עניין בשגשוגה וצמיחתה.