הבדלים בין גרסאות בדף "דמטריוס מפארוס"

נוספו 4,510 בתים ,  לפני 4 שנים
אין תקציר עריכה
 
{{בעבודה}}
'''דמטריוס מפארוס''' (ב[[יוונית]]: '''Δημήτριος ἐκ Φάρου'''; [[המאה ה-3 לפנה"ס]]) היה מצביא ומדינאי [[אילירים|אילירי]]-[[יוון ההלניסטית|יווני]] אשר שימש כמושל [[הוואר|פארוס]] מטעם [[אגרון (מלך איליריה)|אגרון]] מלך [[איליריה]] ומאוחר יותר אף שימש כשליט בפועל של איליריה כולה בעקבות [[המלחמה האילירית השנייה]] נמלט אל חצרו של [[פיליפוס החמישי, מלך מוקדון]] והיה לאחד האנשים שהשפיעו יותר מכל על מדיניותו של המלך
 
==ביוגרפיה==
אין הסכמה באשר למוצאו של דמטריוס, יש הטוענים שהיה [[אילירים|אילירי]],{{הערה|לדוגמה: [[פרנקWalbank, ויליאםF. וולבנק|וולבנק]]W., עמ'Polybius, Rome, and the Hellenistic World: Essays and Reflections, Cambridge University Press (2002) p 117.}} ויש הטוענים שהיה [[יוון ההלניסטית|יווני]].{{הערה|ראו [https://books.google.co.il/books?id=u-Py1QbavoQC&pg=PA87&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false כאן].}} הוא נולד ב[[הקולוניזציה היוונית|מושבה היוונית]] פארוס (Pharos), הנמצאת כיום באי [[הוואר]] השייך ל[[קרואטיה]]. באותם ימים האי היה שייך לממלכת [[איליריה]]. דמטריוס מונה כמושל האי בידי [[מלכישליטי איליריה|מלך איליריה]] [[אגרון (מלך איליריה)|אגרון]].{{הערה|Wilkes, p. 115.}} בשנת [[230 לפנה"ס]] מת אגרון, ואשתו [[טאוטה (מלכת איליריה)|טאוטה]] מונתה כמלכה החדשה. דמטריוס המשיך לכהן בתפקידו בתקופת מלכותה.
 
בשנת [[229 לפנה"ס]] פרצה [[המלחמה האילירית הראשונה]], בין איליריה לבין קואליציה שכללה את [[הרפובליקה הרומית]], [[הליגה האכאית]] ו[[הליגה האיטולית]]. הצי האילירי הביס כוח אכאי-איטולי משותף ב[[קרב פאקסוי]], ובעקבות כך נכנעה [[קורפו|קורקירה]], דמטריוסודמטריוס מונה כמושל שלה.{{הערה|פוליביוס, ספר שני, 10.}} אולם מסיבה לא ברורה החליט דמטריוס לערוק לצד הרומאי. [[פוליביוס]] כותב שדמטריוס "נחשד בעיני טאוטה וחשש מפניה".{{הערה|שם=פוליביוס 11|פוליביוס, ספר שני, 11.}} דמטריוס יצר קשר עם ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] הרומאי [[גניאוס פולוויוס קנטומליוס]], קנטומליוס לא ידע שקורקירה נכנעה כבר ותכנן לעגון בה. דמטריוס הסגיר את העיר לידיו, הואהצטרף לצבא הרומאי התלווה אליו בהמשך כמדריך.{{הערה|שם=פוליביוס 11|פוליביוס, ספר שני, 11.}}
 
הרומאים ניצחו את טאוטה בקלות, והיא נמלטה אל עיר המבצר [[ריזאנו|ריצון]]. פוליביוס כותב שדמטריוס דאג לשחרר מהשבי את כל החיילים האילירים בני פארוס.{{הערה|שם=פוליביוס 11|פוליביוס, ספר שני, 11.}} הרומאים כרתו על ברית שלום עם טאוטה, היא התחייבה לא לשוט באזורים יווניים או רומאיים ולסגת מכל אילריה למעט חלקים מעטים. הרומאים סיפחו לעצמם חלקים אחרים, ומינו את דמטריוס מונהכמושל כשליטמטעמם שארעל איליריההשטחים שלא כבשו.{{הערה|גולן עמ' 165.}} פוליביוס כותב כי הרומאים "מינו אותו לשליט על מרבית האילירים ומסרו בידו כוח שלטון רב".{{הערה|שם=פוליביוס 11|פוליביוס, ספר שני, 11.}} אם כי מקובל להניח שפוליביוס מגזים, ושלטונו של דמטריוס הוגבל לפארוס וחוף היבשה הסמוך לו בלבד.{{הערה|גולן עמ' 385, הערה 29.}} כדי לחזק את מעמדו, נישא דמטריוס ל[[טריטאוטה]], אשתו הראשונה של אגרון, שהייתה גם אמו של בנו [[פינס (בן אגרון)|פינס]]. דמטריוס מינה עצמו כעוצר עד שפינס יגיע לבגרות.{{הערה|גולן עמ' 385.}}
בשנת [[229 לפנה"ס]] פרצה [[המלחמה האילירית הראשונה]] בין איליריה לבין קואליציה שכללה את [[הרפובליקה הרומית]] [[הליגה האכאית]] ו[[הליגה האיטולית]] הצי האילירי הביס כוח אכאי-איטולי משותף ב[[קרב פאקסוי]] ובעקבות כך נכנעה [[קורפו|קורקירה]] דמטריוס מונה כמושל שלה{{הערה|פוליביוס, ספר שני, 10.}} אולם מסיבה לא ברורה החליט דמטריוס לערוק לצד הרומאי [[פוליביוס]] כותב שדמטריוס "נחשד בעיני טאוטה וחשש מפניה"{{הערה|שם=פוליביוס 11|פוליביוס, ספר שני, 11.}} דמטריוס יצר קשר עם ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] הרומאי [[גניאוס פולוויוס קנטומליוס]] קנטומליוס לא ידע שקורקירה נכנעה כבר ותכנן לעגון בה דמטריוס הסגיר את העיר לידיו הוא התלווה אליו בהמשך כמדריך{{הערה|שם=פוליביוס 11|פוליביוס, ספר שני, 11.}}
 
לאחר מכן החל דמטריוס לנסות להשיב לארצו את כבודה האבוד, הוא חיזק את הקשרים הדיפלומטיים שלה עם [[אנטיגונוס השלישי דוסון]] מלך [[מוקדון]].{{הערה|Wilkes, p. 162.}} במהלךובמהלך [[המלחמה הקלאומנית]] חיילים אילירים לחמו לצד המוקדונים ב[[קרב סאלסיה]], ודמטריוס עצמו פיקד עליהם.{{הערה|פוליביוס, ספר שני, 65.}} עובדה זו נסכה ביטחון בליבו של דמטריוס. בסתיו של [[220 לפנה"ס]] רומא הייתה במשא ומתן עם המצביא המושל [[היספניה]] מטעם [[קרתגו|קרתגי]], [[חניבעל ברקה]], ונראה היה שמלחמה חדשה בין רומא לקרתגו בפתח. דמטריוס ניצל זאתאת העובדה שתשומת ליבם של הרומאים מרוכזת בקרתגו, ותקף ערים איליריות שהיו בשליטת הרומאים. הוא הפליג עם צי של 50 ספינות אל מעבר לליסוסל[[ליסוס]], מפר בכך סופית את החוזה משנת 229, עלשעל פיפיו לאילירים ייאסר להפליג מעבר לליסוס עם יותר משתי ספינות.{{הערה|פוליביוס, ספר שלישי, 16.}} הרומאים רצו לבטח את ענייני הבלקן לקראת המלחמה הקרבהקרבה עם קרתגו, והחלו במשלוח כוחות לאיליריה.
הרומאים ניצחו את טאוטה בקלות והיא נמלטה אל עיר המבצר [[ריזאנו|ריצון]] פוליביוס כותב שדמטריוס דאג לשחרר מהשבי את כל החיילים האילירים בני פארוס{{הערה|שם=פוליביוס 11|פוליביוס, ספר שני, 11.}} הרומאים כרתו על ברית שלום עם טאוטה היא התחייבה לא לשוט באזורים יווניים או רומאיים ולסגת מכל אילריה למעט חלקים מעטים דמטריוס מונה כשליט שאר איליריה{{הערה|גולן עמ' 165.}} פוליביוס כותב כי הרומאים "מינו אותו לשליט על מרבית האילירים ומסרו בידו כוח שלטון רב"{{הערה|שם=פוליביוס 11|פוליביוס, ספר שני, 11.}} אם כי מקובל להניח שפוליביוס מגזים ושלטונו של דמטריוס הוגבל לפארוס וחוף היבשה הסמוך לו{{הערה|גולן עמ' 385, הערה 29.}} כדי לחזק את מעמדו נישא דמטריוס ל[[טריטאוטה]] אשתו הראשונה של אגרון שהייתה גם אמו של בנו [[פינס (בן אגרון)|פינס]] דמטריוס מינה עצמו כעוצר עד שפינס יגיע לבגרות{{הערה|גולן עמ' 385.}}
 
במקביל ביוון פרצה "[[מלחמת בעלות הברית (220 לפנה"ס-217 לפנה"ס)|מלחמת בעלות הברית]]", בין [[הליגה האכאית]] ומוקדון, לליגה האיטולית. בראשית שנת [[220 לפנה"ס]] יצאו דמטריוס וסגנוומצביאו [[סקרדילאידאס]] עם 90 ספינות למסע שוד וביזה. הם תקפו את [[פילוס]], אולם לא הצליחו לכובשה. לאחר מכן החליטו להתפצל, סקרדילאידאס עם ארבעים ספינות עצר ב[[נאופקטוס]] וסייע שם לאיטולים לתכנן את הפלישה לאכאיהל[[אכאיה]]. דמטריוס עם שאר הצי ושדדשדד כסף מאיים שונים.{{הערה|פוליביוס, ספר רביעי, 16.}} הצי החזק של [[רודוס (עיר)|רודוס]] נשלח נגדו, ועל כן קיבל בשמחה את הצעת הגנרל האכאי [[טאוריון]] לסייע לו למנוע את השתלטות האיטולים על [[קינאיתה]]. אולם דמטריוס הגיע יומיים מאוחר מדי, ועל כן הסתפק בכמה פשיטות על חופי [[איטוליה]]. ולאחרלאחר מכן חזר לאיליריה להתכונן לקראת ההתקפה הרומאית.{{הערה|פוליביוס, ספר רביעי, 19.}} שלא כמו טאוטה, דמטריוס היה מוכן היטב למלחמה. הוא הציב חילות מצב באזורים שבהם היו עלולים הרומאים לנחות, ודאג לסלק מהם את אלו שלא היו נאמנים לו. אולם המפקד הרומאי [[לוקיוס אמיליוס פאולוס (קונסול בשנת 219 לפנה"ס)|לוקיוס אמיליוס פאולוס]], הצליח להערים עליו על ידי כך שפיתה אותו לצאת עם כל כוחותיו לנמל של פארוס, בעוד שבפועל תקפו הרומאים מכיוון אחר. בעקבות כך נכבשה פארוס, ודמטריוס נאלץ לצאת לגלות.
לאחר מכן החל דמטריוס לנסות להשיב לארצו את כבודה האבוד הוא חיזק את הקשרים הדיפלומטיים שלה עם [[אנטיגונוס השלישי דוסון]] מלך [[מוקדון]]{{הערה|Wilkes, p. 162.}} במהלך [[המלחמה הקלאומנית]] חיילים אילירים לחמו לצד המוקדונים ב[[קרב סאלסיה]] ודמטריוס עצמו פיקד עליהם{{הערה|פוליביוס, ספר שני, 65.}} עובדה זו נסכה ביטחון בליבו של דמטריוס בסתיו של [[220 לפנה"ס]] רומא הייתה במשא ומתן עם המצביא ה[[קרתגו|קרתגי]] [[חניבעל ברקה]] ונראה היה שמלחמה חדשה בין רומא לקרתגו בפתח דמטריוס ניצל זאת ותקף ערים איליריות שהיו בשליטת הרומאים הוא הפליג עם צי של 50 ספינות אל מעבר לליסוס מפר בכך סופית את החוזה משנת 229 על פי לאילירים ייאסר להפליג מעבר לליסוס עם יותר משתי ספינות{{הערה|פוליביוס, ספר שלישי, 16.}} הרומאים רצו לבטח את ענייני הבלקן לקראת המלחמה הקרב והחלו במשלוח כוחות לאיליריה
 
דמטריוס יצא ל[[מוקדון]], בתקווה להתקבל לשירותו של [[מלכי מוקדון|מלך מוקדון]] הצעיר [[פיליפוס החמישי]]. דמטריוס מצא חן מאוד בעיני פיליפוס, שבטח בו ללא עוררין. לאחר שהמצביא ה[[קרתגו|קרתגי]] [[חניבעל]] היכה את הרומאים ב[[קרב טראסימנוס]], שקל פיליפוס לכרות ברית עם חניבעל, ולצאת למלחמה נגד רומא. [[פוליביוס]] מספר, ששליח הביא לפיליפוס איגרת עם ידיעות על הקרב בזמן שהלה צפה ב[[החגיגות הנמאיות|חגיגות הנמאיות]], פיליפוס הראה את האיגרת לדמטריוס כשואל לדעתו, ודמטריוס מסיבות ברורות יעץ לו לסיים במהירות את המלחמה עם האיטולים ולצאת למלחמה על רומא.{{הערה|פוליביוס, ספר חמישי, 101.}} כחלק מההסכם שחתם פיליפוס עם חניבעל, סוכם שחניבעל ישחרר את כל ידידי דמטריוס שהיו כלואים ברומא.{{הערה|Walbank vol II pp 42 - 56}}{{הערה|גולן עמ' 393.}} הברית לא הניבה תוצאות משמעותיות, ורק סיבכה את פיליפוס ב[[המלחמה המוקדונית הראשונה|מלחמה המוקדונית הראשונה]]. דמטריוס המשיך לשרת את פיליפוס בנאמנות, ונהרג כאשר ניסה לדכא עבור פיליפוס מרידה שפרצה ב[[מסניה]].{{הערה|גולן עמ' 394.}}
במקביל ביוון פרצה [[מלחמת בעלות הברית (220 לפנה"ס-217 לפנה"ס)|מלחמת בעלות הברית]] בין [[הליגה האכאית]] ומוקדון לליגה האיטולית בראשית שנת [[220 לפנה"ס]] יצאו דמטריוס וסגנו [[סקרדילאידאס]] עם 90 ספינות למסע שוד וביזה הם תקפו את [[פילוס]] אולם לא הצליחו לכובשה לאחר מכן החליטו להתפצל סקרדילאידאס עם ארבעים ספינות עצר ב[[נאופקטוס]] וסייע שם לאיטולים לתכנן את הפלישה לאכאיה דמטריוס עם שאר הצי ושדד כסף מאיים שונים{{הערה|פוליביוס, ספר רביעי, 16.}} הצי החזק של [[רודוס (עיר)|רודוס]] נשלח נגדו ועל כן קיבל בשמחה את הצעת הגנרל האכאי [[טאוריון]] לסייע לו למנוע את השתלטות האיטולים על [[קינאיתה]] אולם הגיע יומיים מאוחר מדי ועל כן הסתפק בכמה פשיטות על חופי [[איטוליה]] ולאחר מכן חזר לאיליריה להתכונן לקראת ההתקפה הרומאית{{הערה|פוליביוס, ספר רביעי, 19.}}
 
==לקריאה נוספת==
שלא כמו טאוטה דמטריוס היה מוכן היטב למלחמה הוא הציב חילות מצב באזורים שבהם היו עלולים הרומאים לנחות ודאג לסלק מהם את אלו שלא היו נאמנים לו אולם המפקד הרומאי [[לוקיוס אמיליוס פאולוס (קונסול בשנת 219 לפנה"ס)|לוקיוס אמיליוס פאולוס]] הצליח להערים עליו על ידי כך שפיתה אותו לצאת עם כל כוחותיו לנמל של פארוס בעוד שבפועל תקפו הרומאים מכיוון אחר
* [[דוד גולן]], '''תולדות העולם ההלניסטי''', [[הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס]], תשמ"ג (מהדורה ראשונה) תשמ"ז (מהדורה שנייה).
* [[פוליביוס]], '''היסטוריה'''. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות: [[בנימין שימרון]]. ירושלים, [[מוסד ביאליק]], 1991.
* [[פלוטארכוס]], '''[[חיי אישים|חיי אישים - אנשי יוון]]'''. תרגם מיוונית והוסיף הערות [[אלימלך אפשטיין הלוי|א"א הלוי]]. ירושלים, [[מוסד ביאליק]], תשל"א. (הביוגרפיות של סולון, תמיסטוקלס ואלקיביאדס תורגמו על ידי מ"ה בן שמאי.).
* [[טיטוס ליוויוס]], '''תולדות רומא'''. ספרים א, ב, כא, כב, ל. תרגמה מרומית: [[שרה דבורצקי]]. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ב.
<div class="mw-content-ltr">
* F. W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), '''The Cambridge Ancient history''', vol 7, [[Cambridge university press]], 1984.
* F. W. Walbank, '''A Historical Commentary on Polybius''', 3 vols (1957, 1967, 1979).
* Walbank, F. W., Polybius, Rome, and the Hellenistic World: Essays and Reflections, Cambridge University Press (2002),
* Walbank, F. W., Philip V of Macedon, The University Press (1940).
* Wilkes, John, The Illyrians (Peoples of Europe), Blackwell Publishers, (December 1, 1995)
* Sinnige, William Gurnee, Arthur Edward Romilly Boak, A History of Rome to A.D. 565, Macmillan, 1977.
* Hoyos, B. Dexter, Unplanned Wars: The Origins of the First and Second Punic Wars, Walter de Gruyter, 1998.
* Hammond, Nicholas Geoffrey Lemprière, Collected Studies: Alexander and His Successors in Macedonia, 1994.
* Edwards, Iorwerth Eiddon Stephen, The Cambridge Ancient History, Volume 7, Part 1, University Press, 1984.
* Chamoux, François, Hellenistic civilization, Wiley-Blackwell, 2003,
* Plutarch. ''Lives''. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: [http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Plutarch/Lives/home.html penelope.uchicago.edu]
* Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922-1925.
</div>
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה: יוונים הלניסטיים]]