הבחירות לכנסת השתים עשרה – הבדלי גרסאות

בנוסף, גם המצע המדיני של המערך נפגע: גל האלימות בשטחים חיזק את טענת הליכוד שפרישה מהשטחים תביא להרס מדינת ישראל. המערך טען שדחיית שיחות השלום תוביל להתגברות האלימות ושיש לתת לירדן לשלוט בשטחים, אולם אז נחתה המכה החזקה מכולן. חוסיין מלך ירדן הכריז על [[ניתוק הזיקה]] בין ממלכת ירדן לגדה המערבית. למערך נותרו שלוש אפשרויות: תמיכה באוטונומיה של הליכוד, מו"מ עם הפלסטינים כפי שהציעו המפלגות משמאלה לו, או לטעון שחוסיין יסכים לקבל את הגדה אם ישראל תישא ותיתן איתו. במסגרת הניסיון האמריקני להניע את תהליך השלום, שיגר רונלד רייגן הזמנה לשרי החוץ של ישראל ומצרים לבוא לוועידה משולשת בניו יורק. הליכוד טען שמדובר בתרגיל בחירות לטובת המערך ואילו המערך טען שיש לאפשר לפרס ללכת לוועידה. בנוסף, הודיע חוסיין שירדן תהיה מוכנה להשתתף בועידה בינלאומית. גם כאן, טען הליכוהליכוד שהמערך מערב גורמים זרים במערכת הבחירות.

בעוד שהמערך שלל משא ומתן עם אש"ף (והעדיף משא ומתן עם ירדן ועם נציגות פלסטינית שתיבחר בבחירות חופשיות), גורמים בתוכו (בעיקר [[עזר ויצמן]], אך גם מנכ"ל משרד החוץ [[אברהם טמיר]]) היו מוכנים לדון עם ערפאת ועם אש"ף. הליכוד תקף את המערך על כך וטען שגם שמעון פרס מוכן לדבר עם ערפאת, ושויצמן התבטא "בזכות האינתיפאדה" בעיתון ערבי. סקרים פנימיים הראו שבתוך שתי המפלגות, כמעט חצי מתומכי המפלגה תמכו בהידברות עם אש"ף. אש"ף עצמו טען שעל הציבור בישראל להצביע למפלגות שמוכנות לדבר איתו, כולל המערך. דבר זה חיזק את טענות הליכוד, בעוד שהמערך טען שאש"ף רוצה שהליכוד ינצח כדי שיוכל להשתלט על השטח ללא הסדר. בתחילת אוקטובר, התעקשותו של פרס לועידת בוררות בינלאומית בנוגע למעמדה של [[טאבה]] הובילה לפסיקה שהעיירה תעבור למצרים, וחיזקה את טענת הליכוד שועידה בינלאומית רק תפגע בישראל.