חשמלית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה, קישורים פנימיים
עריכה
שורה 1:
{{בעבודה}}
[[קובץ:Halle ad Saale Strassenbahn.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חשמלית משוחזרת ב[[גרמניה]], מחוברת לכבלי חשמל עיליים באמצעות קשת הזנה חשמלית]]
[[קובץ:CLRVs 4049 and 4090 Eastbound on King.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חשמליות ב[[טורונטו]], [[קנדה]], ב-[[2008]], ממתינות בנתיבי תנועת כלי הרכב האחרים]]
'''חשמלית''' היא כלי [[תחבורה ציבורית]] הנעה על [[מסילת רכבת|מסילה]] ברחובות [[עיר|ערים]]. אף שהיא נעה על גבי מסילה, תנועתה משולבת בתנועת כלי רכב אחרים הנעים במקביל או חוצים את המסילה. רובן המוחלט של החשמליות מונעות באמצעות [[חשמל]], ומכאן שמן, אף שכלי תחבורה דומים הונעו גם באמצעות [[סוס]]ים, [[קיטור]], [[גז]], [[כבל]]ים ועוד.
שורה 18:
 
==היסטוריה==
[[קובץ:11Memphis Cablecar Car1979 onwith Powelltrolley St crop, SF, CA, jjron 25.03.2012pole.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[קרון הכבלחשמלית של סן פרנסיסקוב[[ממפיס]], במ-[[20121993]], המונע באמצעות מוט "טרולי"]]
[[קובץ:Cable Driving Plant, Designed and Constructed by Poole and Hunt, Baltimore, MD.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דוגמה לתחנת הנעה של קו טראם המונע באמצעות כבל, כפי שפורסם ב-[[1882]] ב[[בולטימור]] על ידי יצרן של מערכת כזו]]
[[קובץ:Schynige Platte diamond pantograph.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[פנטוגרף רכבות]] בצורת יהלום, בחשמלית ב[[שוויץ]]]]
שורה 29:
בסוף המאה ה-19 נעשו ניסיונות להנעת קרונות באמצעות כמה סוגי גז, למשל גז של [[נפטא (תזקיק)|נפטא]] או של [[פחם]]. הטראם הראשון נע ב-[[1886]] בפרבר של [[מלבורן]], [[אוסטרליה]]. שיטות הנעה נוספות התבססו במקרים בודדים גם על [[מנוע בנזין]] ו[[מנוע דיזל|דיזל]]. לעומתם, הניסיונות להנעה באמצעות חשמל זכו להצלחה רבה והפכו לשיטת ההנעה הנפוצה החל משנות ה-80 של המאה ה-19. מתוך שלוש שיטות להזנת החשמל לקרון, שיטת ההזנה באמצעות כבלי חשמל עיליים הפכה לנפוצה ביותר. הנעה באמצעות [[סוללה חשמלית|סוללות]] נכשלה עקב חוסר היעילות של סוללות באותה התקופה, והנעה באמצעות חשמל שהוזרם במסילה עצמה נכשלה בגלל הסיכון הבטיחותי של [[התחשמלות]] הולכי רגל.
 
ניסיון ראשון להנעת קרון סוסים באמצעות חשמל היה ב[[סנקט פטרבורג]] ב-[[1880]]. שנה אחר כך בוצע ניסוי דומה ב[[ברלין]] על ידי [[ארנסט ורנר פון סימנס]], שהתבסס על חשמל במסילה עצמה, אך עקב בעיות הבטיחות הוא הוחלף בסביבות 1890 בכבל עילי המזין את הקרון בחשמל באמצעות לולאהקשת הזנה (Bow collector). שירות הטראם החשמלי הראשון שפעל באופן סדיר היה בדרום [[וינה]], החל מ-[[1884]] והזנת החשמל שלו הייתה מבוססת על זרועות הדומות ל[[פנטוגרף רכבות]]. טיפוס שלישי של אמצעי להזנת מתח מכבלים עיליים הוא מוט עם גלגל בקצהו (Trolley pole) שנוסה לראשונה בתערוכה ב[[טורונטו]] ב-[[1885]]. עם השנים הפכה הזנת הפנטוגרף לנפוצה ביותר, מסיבות של יעילות, בטיחות ואמינות.
 
בתחילת המאה ה-20 המשיך הגידול העקבי במספר הערים ובאורך המסילות של מערכות החשמליות. עם זאת, ההתקדמות ב[[מנוע בעירה פנימית|מנועי בעירה פנימית]] ובמיוחד בהתאמתם לאוטובוסים, החלה להוות תחרות לחשמלית. התגברות השימוש באוטובוסים בין [[מלחמת העולם הראשונה]] ל[[מלחמת העולם השנייה]] עצר את פיתוח החשמלית וערים רבות נמנעו מלהוסיף קווים חדשים. גם גידול השימוש בכלי רכב פרטיים תרם לירידה בפופולריות של חשמליות ושל תחבורה ציבורית בכלל. ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]] אף החלה בארצות רבות מגמה של פירוק קווי חשמלית. ב[[מנצ'סטר]] באנגליה לדוגמה, ננטשה המערכת לחלוטין ב-[[1949]], ובערים אחרות נרכשו קווי החשמלית על ידי חברת האוטובוסים המקומית, רק כדי לפרק אותה לאחר מכן, כפי שקרה לדוגמה ב-[[1960]] ב[[סוונסי]] בוויילס.