היסטוריה של אלג'יריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 33:
האמיר של אלג'יר סאלים אל תוהמי הזמין את אורוצ' ח'יר א-דין לסייע לו אל מול הנוכחות הספרדית המסיבית שהלכה והתחזקה . אורוצ' נחת בחופיה של אלג'יר והחל בפעולות השתלטות והתבססות ביניהן לחימה כנגד שליטיה החפצ'ידיים של תוניס ובני זיאן שליטיה של [[תלמסאן]] .
לאחר מותו של אורוצ' בפשיטה על תלמסאן (1518) הפך ח'יר א-דין אחיו למפקד הצי הפיראטי במגרב , אחד ממעשיו הראשונים היה לקבל את הכרתו ואת חסותו של הסולטן [[סלים הראשון]] , בתמורה לצירופה של אלג'יריה לאימפריה הוענק לחיר א-דין התואר פאשה והוא הוגדר כ[[ביילרביק|ביילרביי]] ולעזרתו נשלחה יחידת יניצ'רים.תחת שלטון חי'ר א-דין הפכה אלג'יר ל[[הנסיכויות הבייליקיות באנטוליה|בייליק]] ומרכז של פיראטיות וסחר בעבדים .
בשנת 1529 צלחו מאמציו של ח'יר א-דין לעקור את האחיזה הספרדית אל מול חופי אלג'יר והמבצר הספרדי החולש על הכניסה לנמל אלג'יר נכבש ומגיניו הוצאו להורג. העזתו של הצי האלג'יראי הלכה וגברה וטווח פשיטותיו על ערי נמל
בשנת 1580 חתמו הסולטן מוראד השלישי ומלך ספרד לבית הבסבורג פליפה השני על הסכם למניעת לוחמה הסכם זה הפחית את הלחימה המאורגנת ובכך ירד האזור מחשיבותו האסטרטגית לאימפריה העות'מנית
הירידה במעמדה של העוצרות לא מנעה מעסקי הפיראטיות לפרוח וטווח הפשיטות הלך והתרחק עד שבשנת 1629 הנהיג הקורסאר מוראט ראיד פשיטה על העיר [[רייקיאוויק]] בירת איסלנד .
מאבקי כח פנימיים היו חלק מעיצובה של אלג'יר אוכלוסיית הקורסרים שייסדה את העוצרות האלג'יראית מצאה עצמה בעימות אל מול אוכלובסיית היניצ'רים שהיוותה עמוד השדרה המנהלי של העוצררות לבסוף בשנת 1568 ניצחו היניצ'רים הם הורשו להצטרף למסעות ימיים ומכאן פתוחה הייתה הדרך לפיקוד על הצי ולניהול העוצרות . עם התקבעותה של אלג'יר לפרובינצייה עות'מנית הייתה ה[[טורקית]] לשפה הרשמית במדינה ומעמדה של האליטה היניצ'רית כשכבה שלטת הלך והתחזק.עד שבשת 1659 במהפכת האגות קיבלו האגות בני השכבה השלטת באלג'יר את הזכות לבחור את הדיי מתוכם . מצב זה הוביל למרחץ דמים במהלכו נרצחו 14 מתוך 15 הנושאים בתואר דיי . בשנת 1711 הדיי סוקלי עלי צ'אוש שיכנע את הסולטאן להכיר בילדיו כממשיכיו ובכך הושם קץ לאי היציבות שאחזה באלג'יריה . כתוצאה מהעברת השלטון בירושה ואף שאלג'יר נותרה חלק מן האימפריה העות'מאנית מן הבחינה העקרונית , הלכה למעשה פחתה השפעת השלטון המרכזי בטורקיה על הנעשה במדינה. המעצמות הימיות האירופאיות שלמו מעשר שנדרש על ידי המדינות הפירטיות של צפון אפריקה (אלג'יר, תוניס, טריפולי ומרוקו), כדי למנוע התקפות על אוניותיהן. [[המלחמות הנפוליאוניות]] בתחילת המאה ה-19 הסיטו את תשומת הלב של המעצמות הימיות מן המאבק בפירטיות. ▼
מאבקי כח פנימיים היו חלק מעיצובה של אלג'יר אוכלוסיית הקורסרים שייסדה את העוצרות האלג'יראית מצאה עצמה בעימות אל מול אוכלוסיית היניצ'רים שהיוותה עמוד השדרה המנהלי של העוצררות לבסוף בשנת 1568 ניצחו היניצ'רים , הם הורשו להצטרף למסעות ימיים ומכאן פתוחה הייתה הדרך לפיקוד על הצי ולניהול העוצרות .
▲
אולם כאשר חזר השלום לשכון באירופה, בשנת 1815, אלג'יר מצאה עצמה במלחמה נגד ספרד, הולנד, פרוסיה, דנמרק, רוסיה ונפולי. אלג'יריה והאזורים הסמוכים לה, אשר כונו בשם המדינות הברבריות, היו אחראיות לתופעת הפירטיות בים התיכון וכן לשיעבוד עבדים נוצרים, פעולות שהביאו עליהן את [[המלחמה הברברית הראשונה]] ו[[המלחמה הברברית השנייה|השנייה]] נגד [[ארצות הברית]].
=== האלימות האלג'יראית ===
כותבים אירופאים הרבו לעסוק ולתאר את האלימות של האלג'יראים ואת רצחנותם של התורכים יושבי אלג'יר . תיאורים אלו עסקו בראש ובראשונה במר גורלם של השבויים שנמכרו לעבדות בשוקי אלג'יר וצפון אפריקה אך בהמשך עסקו התיאורים גם באלימות אותה הפעילו האלג'יראים כלפי תושביה הערבים והברברים של העוצרות ואף באלימות שהייתה כרוכה במאבקי הכח על מינוי הדיי .
ההסטוריון טל שובל במאמרו אלימות באלג'יר העות'מנית טוען כי אלימות זו לא הייתה חריגה מאד ביחס למצב במדינות אחרות באותה העת , מצבם של העבדים הנוצרים היה שפיר ואף טוב לאין ערוך ממצבם של שבויים מוסלמים שנחטפו במעשי שוד ימי , לבסוף טוען שובל כי חלק מן הכותבים האירופאים שעסקו באלימות הכרוכה במאבקי השלטון או באלימות שכבת היניצ'רים כלפי הערבים והברברים כתבו דברים אלו מתוך רצון לנמק את הפלישה הצרפתית (1830) פלישהשלוותה בטבח באנשי האליטה התורכית .
== התקופה הצרפתית ==
| |||