משפט חוקתי בישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 19:
*כבר בשנת [[1949]] דן בית המשפט לעליון בשימוש משפטי ב"זכויות טבעיות". [[שר המשטרה]] אסר את פעילות "כותבי הבקשות" (מעין מאעכרים בתשלום). הללו עתרו לבית המשפט העליון להגנה על זכותם להמשיך בעיסוקם. ב" פס"ד בז'רנו" קבע בית המשפט בהחלטה תקדימית שלכל אדם יש "זכות טבעית" לכל פעולה עסקית שאינה אסורה בחוק, ולכן אין בסמכותו של שר המשטרה לאסור עיסוק, שלא נכוח חוק מפורש. פסקה זו הפכה ל"נורמה משפטית" מחייבת.
*ב-[[1950]] לאחר הכישלון להגיע להסכמה על חוקה{{הערה|מספר סיבות לכך, הביא פרופסור [[גדעון ספיר (פרופסור)|גדעון ספיר]] בספרו '''המהפכה החוקתית''' עמודים 37-40}}, הציע הררי ליצור ועדה שלאורך השנים תביא לכנסת חוקי יסוד, ובסופו של התהליך כל חוקי היסוד יגובשו ל"[[חוקה]] פורמלית"{{הערה|{{דבר||חוקת המדינה - בדרך חוקי יסוד|1950/06/14|00100}}}}. ההצעה התקבלה כ[[החלטת הררי]], והוקמה [[ועדת חוקה חוק ומשפט]] שתפקידה כאמור להגיש לכנסת הצעות לחוקי יסוד, שבסופו של התהליך יגובשו ל"[[חוקה]] פורמלית". בהסדר שהתקבל לא נקבע תאריך סופי להפיכת חוקי היסוד לחוקה פורמלית, ולא נקבע במפורש האם עד כינון החוקה הפורמלית, יהיה לחוקי היסוד עמד של חוקה.
*ב-[[1953]] נעשה לראשונה שימוש ב"חזקה פרשנית" עבור זכויות אדם. שר הפנים סגר את עיתון [[קול העם]], שלהבנתו פרסם הסתה כנגד הממשלה, בהסתמך על [[פקודת העיתונות]] שמסמיכה את שר הפנים לסגור עיתון ש"עלול לפגוע בשלום הציבור". העיתון עתר לבית המשפט העליון, בשם "חופש הביטוי". השופט ארגנט קבע בפסק דין תקדימי: שמכיוון שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית (כעולה [[מגילת העצמאות]]), נדרש כבסיס בחירות חופשיות, ו"בחירות חופשיות" ייתכנו רק עם קיום "חופש הביטוי". על כן יש "חזקה פרשנית" לפרש כל חוק במידת האפשר, באופן שיגן על זכויות האדם ועל חופש הביטוי. בהתאם לכך פירש בית
*ב-[[1958]] שמונה שנים לאחר קבלת החלטת הררי, חוקקה הכנסת חוק-יסוד ראשון: [[חוק יסוד:הכנסת]] (שהוא "חוק יסוד-מוסדי").
*ב[[בג"ץ פורז]]{{הערה|/958/78}} נידונה חוקיות החלטת [[עיריית תל אביב]] ש"הגוף הבוחר" לבחירת רב ת"א, יורכב מגברים בלבד. ברק הכריע מכוח "חזקת הפרשנות", ש"[[חוק שרותי הדת]]" לא התכוון לסטות מערך השוויון, ובנימוק זה ביטל את החלטת מועצת ת"א.
| |||