תקשורת לא-אלימה – הבדלי גרסאות

הגישה נובעת מהתבוננות על האופן הטרגי שבו רוב בני אדם מדברים ומקשיבים זה לזה רוב הזמן, כדי למלא את צרכיהם - אופן שלעתים קרובות מקטין את הסיכוי למלא את צרכיהם וליצור ביניהם הבנה וחיבור, ומגדיל את הסיכוי לאלימות ביניהם, מה שמקטין עוד את הסיכוי למילוי הצרכים. הגישה מכנה תקשורת מהסוג הזה בשם "תקשורת אלימה", או "שפת ה[[תן]]".

 

 

רוזנברג מניח ששתי צורות התקשורת השונות נובעות משתי תפיסות עולם מנוגדות, ולפיכך הגישה מבוססת כולה על הנגדה דיכוטומית בין תפיסת העולם ה"תנית" האלימה והתקשורת המרחיקה והלא מועילה שהיא מייצרת, לבין תפיסת העולם ה"ג'ירפית" הלא אלימה, והתקשורת המקרבת והמועילה שהיא מייצרת.