לאה גולדברג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 42:
במהלך תקופה זו כתבה גם ספרי ילדים רבים ואהובים, כמו "[[ידידי מרחוב ארנון]]", "מה עושות האילות" ו"[[המפוזר מכפר אז"ר]]".
גולדברג כתבה עבור העיתונים "[[במחנה]]", "[[דבר (עיתון)|דבר]]", "[[על המשמר]]" ו"משמר לילדים", ונמנתה עם עורכי "[[דבר לילדים]]". לעתים כתבה תחת [[שם עט|שם העט]] "'''עדה גראנט'''". היא ערכה את "אורות קטנים", עיתון לילדי [[יהדות התפוצות]], ופרסמה שירים, כגון "[[האמנם]]" בקובץ "'''בסער'''" בעריכת [[יעקב פיכמן]]. חיברה [[זמריר]]י פרסומת למחייתה. כמו כן עבדה כמורת בית ספר וכעורכת ספרי ילדים ב[[ספרית פועלים]]. בשנת 1949 זכתה ב[[פרס רופין]].שרמוטה ברמלה
ב-[[1950]], לאחר שהוצעה לה משרה ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]], עברו היא ואמה להתגורר ב[[ירושלים]]. שם כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה די-מון", המתאר [[אהבה נכזבת]] של אצילה צרפתייה למורה איטלקי צעיר ומושפע מאהבתה לז'ק אדו.{{הערה|{{הארץ|שרה בן ראובן|האיש הזה מילא את הפונקציה שלו. עשה משהו בשביל הספרות העברית|1225783|24 באפריל 2011}}}} בשנת 1952 התקבלה להוראה באוניברסיטה העברית, והקימה בה את החוג ל[[תורת הספרות|ספרות השוואתית]]. היא עמדה בראשו במשך כעשור, במינוי פרופסור, עד מותה.
| |||