בקע ים המלח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 2:
[[קובץ:Greatrift.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צילום לוויין של [[נאס"א]] שבו נראה חלקו הצפוני של הבקע הסורי-אפריקני. בתמונה: [[חצי האי סיני]], [[מפרץ סואץ]], [[מפרץ אילת]] - [[עקבה]], הערבה, ים המלח, עמק [[בקע הירדן]] ו[[הים התיכון]]]]
[[בקע ים המלח]] משתרע מ[[הרי הטאורוס]] בדרום מזרח [[טורקיה]] ועד לקצה הדרומי של מפרץ [[אילת]]. בקע זה הוא החלק הצפוני של [[השבר הסורי-אפריקני]] המשתרע מטורקיה עד מרכז החלק המזרחי של אפריקה. בתחילה היה במקומו של הבקע עמק רחב ושטוח, שנוצר לאחר התרוממות הרי ארץ ישראל. העמק היה גבוה ממפלס [[הים התיכון]] והיה מלא [[מים מתוקים]].{{הערה|Picard L. Structure and evolution of Palestine : with comparative notes on neighbouring countries, Hebrew University, Jerusalem 1943}}
היווצרות בקע ים המלח קשורה לפעילות טקטונית שהתבטאה בתנועה של ה[[טקטוניקת הלוחות|לוחות הטקטוניים]] של אפריקה וערב. הבקע נמצא באזור הגבול בין הלוחות והוא אזור-[[שבר גאולוגי]]. החל מתקופת ה[[מיוקן]] העליון (לפני כ- 17 מיליון שנה) מתרחשת תנועת הלוחות. [[הלוח הערבי]] הנמצא בצדו המזרחי של הבקע נע צפונה 105 ק"מ ביחס ל[[הלוח האפריקני|לוח האפריקני]] (או כפי שהוא נקרא באזור ישראל ולבנון - [[הלוח הלבנטיני]]). בין הלוחות שקעה קרקעית העמק והתמלאה סלעי משקע במשך הזמן. הבקע מאופיין בקיום 'בורות' (בקעים קטנים יחסית דמויי מעוין) שנמצאים במקומות מסוימים לאורכו. העמוק ביניהם הוא ים המלח.{{הערה|בייט מ', 'הגיאומורפולוגיה, הגאולוגיה והלימנולוגיה של ים המלח', בנאור מ' 'ים המלח ומדבר יהודה 1900-1967', ירושלים 1990, עמ' 16‏–‏22. רעיונות אלו פותחו על ידי [[רפאל פרוינד|פרוינד]] ו[[צבי גרפונקל|גרפונקל]] בשנות ה-60 וה-80 של המאה הקודמת.}}
 
שורה של [[העתק|העתקים]] תוחמים את שולי הבקע ויוצרים את מצוק ההעתקים היורד אל הבקע בסדרת שברי מדרגות. סך ההעתקה האנכית הכוללת של אגן ים המלח היא בסדר גודל של קילומטרים. על פי הערכת חוקרים עומק אגן ים המלח מגיע ל- 6-8 ק"מ בצפון הים ו- 12 ק"מ בדרומו.{{הערה|ליסקר, פורט ופרומקין, גאולוגיה ומורפולוגיה של מערות בצפון מצוק ההעתקים של ים המלח[http://geography.huji.ac.il/.upload/FrumkinHeb/LiskerLoResheb.pdf]}}
קטעים מסוימים בקרקעית הבקע, בים המלח ובים כנרת, עדיין בתהליך תנועה. כתוצאה מכך יש בבקע פעילות טקטונית מתמשכת ותופעות של [[רעידות אדמה]] המרוכזות באגן הצפוני של ים המלח. במחקרים [[גיאופיזיקה|גיאופיזיים]] נקבע שבבקע ים המלח נוצר מילוי בעובי שבין 8 עד 10 ק"מ. הסלעים בשכבות נוצרו כתוצאה של השקעה של [[משקעים]] ימיים ואגמיים. לימוד העובי של שכבות סלעי המילוי הצעירים, סדר השכבות שלהם וה[[גיאופיזיקה]] של הבקע מבהירים את מקומה של הימה בסדר האירועים הגאולוגיים שהתרחשו בתקופות גאולוגיות בעבר. שכבות הסלע גם מהוות הבסיס להבנת ה[[לימנולוגיה]] (תורת האגמים) של האגם המשתנה
לאחר היווצרות הבקע בתקופת המיוקן העליון הייתה נוכחות של מי ים בבקע (כתוצאה מחיבורו לים והיווצרות [[לגונה]] הנקראת על ידי החוקרים בשם לגונת [[הר סדום|סדום]] ) שנמשכה עד תקופת ה[[פליוקן]] (1.8-5 מיליון שנים). בתקופה זו הושקעו המלחים המרכיבים את הר סדום. ב[[פליסטוקן]] המוקדם לפני כ- 1.5 מיליון שנים נותק הבקע מהים ובימה שנוצרה החלו לשקוע משקעים אגמיים (נקראים תצורות [[עמורה]]). במשך הזמן השתנו המשקעים בגלל גורמים אקלימיים וערונתיים והחלו להופיע משקעי תצורת הלשון האגמיים שהם [[חוואר הלשון]].
{{הערה|Zak I. ‘The Geology of Mount Sedom’, PhD Thesis, The Hebrew University Jerusalem 1967}}
 
[[קובץ:Great Rift Valley map-he.svg|ממוזער|250px|מפת הבקע הסורי-אפריקני. ראה/י הלוח הערבי והלוח האפריקני]]
תקופת הפליסטוקן הצטיינה בגשמים מרובים אך האקלים לא היה יציב: מבחינים בתקופות גשומות ובתקופות שחונות. בפליסטוקן התחתון יצרו המים שירדו משני עברי בקעת הירדן ימה גדולה. [[ים המלח]] עצמו הוא שריד קטן לימה הגדולה - [[ימת הלשון]] שהשתרעה מחצבה בערבה עד [[ים כנרת]] ותחילתה לפני 60,000 שנה. הימה הייתה דומה בתמלחות שלה לתמלחות ים המלח היום. ימת הלשון הגיע לשיאה (כ- 170 מטר מתחת לפני הים) לפני 25,000 שנה. היא הצטמקה סופית לפני 15,000 - 17,000 שנה כתוצאה משינויים קיצוניים באקלים. עקבות הצטמצמות הימות ניכרות היטב בסימני החופים הקדמונים במדרגות ההרים היורדים אל הימות, המעידות על המפלסים השונים של פני ימת הלשון בתקופות השונות.{{הערה|[http://www.gsi.gov.il/_Uploads/4739SteinF.pdf Stein M. The limnological history of late Pleistocene – Holocene water bodies in the Dead Sea basin.]}}
 
ההרכב הכימי של התמלחת בים המלח הוא תוצאה של התאדות מי-ים, השקעת [[גבס]] ומלח וריאקציה עם סלעי הסביבה ליצירת [[דולומיט]] והמסת [[הליט]] (מלח בישול) במשך תקופת קיום הים בצורתו הנוכחית.