לשון חז"ל – הבדלי גרסאות

שאלה שיש לה זיקה לאותו נושא היא האם לשון חז"ל הייתה שפה מדוברת או שהייתה רק שפת כתב וספר, בשעה שהשפה המדוברת הייתה ארמית. הדעה שהייתה שלטת במחקר לאורך [[המאה ה-19]] היא שלשון חז"ל היא שפה מלאכותית שלא שימשה ל[[דיבור]] אלא רק לכתיבה, כמו ה[[לטינית]] ב[[אירופה]] של [[ימי הביניים]] המאוחרים{{הערה|אריה אולמן, [http://meyda.education.gov.il/files/AdultEducation/hed_haulpan/hed_103_aria_ulman.pdf דרכי העברית - למה קראו לשפת העם ’לשון חכמים‘?], הד האולפן החדש, גיליון 103, חורף תשע"ה - 2015}}. [[אברהם גייגר]] היה אחד המחזיקים בדעה זו. ייתכן שהשקפה זו לגבי לשון חז"ל לא נבעה רק מניתוח בלשני אלא גם מהתנגדותם של החוקרים, שהיו שייכים ל[[תנועת ההשכלה]], לתפיסת עולמם של חז"ל. בתחילת [[המאה ה-20]] פרסם [[משה צבי סגל]] מאמר ארוך ובו ניסה להוכיח שלשון חז"ל הייתה שפה מדוברת וחיה, לפחות בתקופת ה[[תנאים]].{{הבהרה|מה שם המאמר והיכן פורסם}} [[אליעזר בן יהודה]] פרסם בכרך המאמרים של מילונו מאמר, שבו הוא מראה שלשון חז"ל הייתה מדוברת עד סוף [[תקופת המשנה]]. המחלוקתייתכן הוכרעהשהמחלוקת סופיתלגבי כאשרהשימוש נתגלובעברית בתקופת חז"ל לא נבעה רק מניתוח בלשני, אלא גם מהתנגדותם של חוקרים שהיו שייכים ל[[תנועת ההשכלה]], לתפיסת עולמם של חז"ל, ומאידך לתמיכתם של בחפירותחוקרים [[ארכאולוגיהציונות|ארכאולוגיותציוניים]], ב[[תחיית הלשון העברית]]. בשנות ה-60 נתגלו ב[[מערת האיגרות]] מכתביו של [[בר כוכבא]] מהמאה השנייה לספירה. במכתבים אלה פונה בר כוכבא אל חייליו בעברית של אותה תקופהובארמית, ויש ללשונו מאפיינים מובהקים של לשון חז"ל. למרות זאת, לשימוש בעברית בהקשר זה יש מניע לאומי, והמחלוקת על היקף השימוש הרגיל בעברית לא תמה. היום מוסכם שהשימוש העממישהדיבור בלשון חז"ל נמשך לפחות במאה הראשונה, וכנראה גם ב[[המאה ה-2|מאה השנייה]] לספירה, אך פסק בהדרגה. בתקופת התלמוד אכן הייתה לשון חז"ל בעיקר שפה כתובה, אולם בכמה כפרים קטנים ב[[ארץ ישראל]] נמשך הדיבור בעברית אפילו עד [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל|הכיבוש הערבי]] ב[[המאה ה-7|מאה השביעית]].