משבר הסאבפריים – הבדלי גרסאות

לאחר שגופים פיננסים רבים החלו להיקלע לקשיים מכשיר פיננסי נוסף נכנס לפעולה והחל להכביד על השווקים הפיננסים והוא ה-[[CDS]], שבמקורו הינו מכשיר ביטוח לגידור סיכונים והגנה מפני [[חדלות פירעון]] של בעלי חוב. במהלך השנים 1998-2008 התרחב השימוש במכשיר פי 100 לכדי 47 טריליון דולר נכון לנובמבר 2008. ובגלל רגולציה מינימלית לא היתההייתה מסלקה מרכזית שתבדוק את יכולת כיבוד ההתחייבויות של צדדי חוזי ה-[[CDS]]. חברות ביטוח גדולות כגון AIG ו-MBIA שהנפיקו [[CDS]] כנגד מכשירי MBS בהיקף של 440 מיליארד דולר נקלעו אף הן לקשיים בגלל חדלות פירעון של אותם מכשירים ונאלצו לקבל סיוע פדרלי ממשלתי.

ועדת חקירת המשבר הפיננסי דיווחה בחודש ינואר 2011 כי ה-[[CDS]] תרם באופן משמעותי להחרפת המשבר. חברות הצליחו למכור למשקיעים הגנות נגד פשיטת רגל של ניירות ערך מגובי משכנתאות, ובכך עזרו לפתח שוק מסוכן זה והרחיבו אותו למכשירים חדשים, מורכבים כגון CDO. כשהפועל היוצא היה ניפוח נוסף של בועת הדיור. מכשירי ה-[[CDS]] גם הגבירו את ההפסדים מקריסה של בועת הדיור מכיוןמכיוון ואפשרו ספקולציות מרובות על אותם ניירות הערך ועזרו להפיץ הימורים אלה במערכת הפיננסית. חברות ביטוח ופיננסים שמכרו הגנות, כגון [[AIG]], לא נדרשו ליחד הון מספק כבטחוןכביטחון בכדיכדי לכסות את החובות שלהם,למקרה שאירוע אשראי משמעותי יתרחש. אקורד הסיום הצורם היה בגלל ש-[[CDS]] רבים אינם נסחרים בבורסות ולכן אינם מתומחרים, נוצרה אי ודאות עצומה במערכת הפיננסית מכיוון וחובותיהם של המוסדות הפיננסיים מרכזיים הפכו קשים למדידה.