טאנכלם מאנטוורפן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: היווצרות, ה-\1, \1בייחוד, טקס\1, אזור, שנייה\1, כנסייה, תל אביב, אוכלוסייה
שורה 1:
'''טאנכלם מאנטוורפן''' (?-1115 אנטוורפן) ('''Tanchelm of Antwerp, Tanchelijn, Tanchelin, Tanquelin''') היה מטיף, דרשן ומבקר חריף ביותר של [[הכנסיההכנסייה הקתולית]] הרומית, שפעל באיזורבאזור [[ארצות השפלה]] בתחילת המאה ה-12 ואסף סביבו קהילת מאמינים גדולה אשר הוכרזה על ידי הכנסיההכנסייה כ[[מינות (נצרות)|מינים]].
 
== רקע ==
שורה 6:
לעומת השלטון האזרחי-חילוני הפאודלי החלוש, המפורר, המסוכסך והבלתי יעיל, בלטה הכנסייה הקתולית במבנה המוצק והיעיל שלה. בדומה למבנה השלטון ברומי העתיקה, הכנסייה שלטה בצורת רשת אופקית שבמרכזה [[הקוריה]] ברומא, המחוברת למרכזים הפריפריים הגדולים ב[[דיוקסיות]] כאשר כל אחת מהאלו מחוברת למרכזים המקומיים - ה[[פרוכיות]]. מבחינה אנכית בראש הפירמידה ברומא עמדו [[האפיפיור]] ו[[הקרדינלים]], בדיוקזיות שלטו [[הארכיבישופים]] ו[[הבישופים]] ובפרוכיות [[הכמרים]] ועוזריהם. בצמוד היה המבנה הדומה של [[המנזרים]].
 
מבנה חזק ויציב זה של הכנסייה אפשר שליטה כמעט בלתי מוגבלת על האוכלוסיההאוכלוסייה האזרחית, עצמאות כמעט מוחלטת מהמוסדות השלטוניים האזרחיים-חילוניים וצבירת כוח, ממון ורכוש אדירים. מאידך, כוח שלטוני עצום זה הביא גם להסתאבות והשחתה מוסרית של הכנסייה ומוסדותיה. שחיתות זו התבטאה בעיקר ב:
* '''הטלת עול כלכלי בלתי נסבל על האוכלוסיההאוכלוסייה''' - מסים כבדים מנשוא הוטלו על ידי הכנסייה על האוכלוסיההאוכלוסייה (ששילמה מסים כבדים גם לשליטים החילוניים הפאודלים) ובראשם מס המעשר. כמרים מושחתים גבו תשלום על כל אחד משרותי הדת שהעניקו, מטבילה ועד קבורה, קהילות רבות אולצו "לתרום" כסף רב לבניית כנסיות וקתדרלות חדשות. רכוש וירושות הוחרמו מהציבור על ידי בתי המשפט הכנסייתיים.
* '''שלטון של פחד''' - כל ביקורת או התנגדות דוכאו על ידי הכסיה בידי גובי המסים ובתי המשפט שלה ועל ידי הטלת חרמות על אנשים או על שטחים מסוימים, החרמת רכוש ולעתים אף הוצאה להורג.
* '''חסינות''' - אנשי הכנסייה היו חסינים בפני החוק החילוני ועל כן תלונות נגדם או ערעורים ניתן היה להגיש רק בבתי המשפט הכנסייתיים. אלו נהגו ביד רכה מאוד באנשיהם וגם, לרוב, אפשרו לנשפטים לחזור לתפקידם הקודם לאחר ריצוי העונש הקל.
* '''שחיתות אישית''' - חוסר הפיקוח הפנימי שבתוך הכנסייה הקתולית אפשר לאנשי כמורה רבים מכל הדרגות לנהוג בצורות רחוקות מאוד מאלו הראויות לאנשי דת. רבים מהם החזיקו פילגשים או אף נישאו בסתר והולידו ילדים. מעשי ניאוף, גילוי עריות, פדופיליה ואף רצח היו שכיחים. הערך המוסרי של מקצוע איש דת פחת בערכו עד כדי כך שמשרות הכהונה, כולל הרמות ביותר, נקנו בכסף ובשוחד. כתוצאה מכך מונו בישופים וכמרים חסרי כל כישורים אינטלקטואליים או מוסריים לתפקידם. עושרם הרב של רבים ממשרתי הכנסייה בלט מאוד בתוך הסביבה העניה של הציבור.
* '''ביצוע הטקסים''' - לאור תלונות רבות על כמרים מושחתים שמנהלים את ה[[מיסה]] ועורכים את טכסטקס ה[[אאוכריסטיה]], הכנסייה החליטה שמותר לכמרים אלו לנהל את הטקסים היות שקדושתם נובעת מעצם הטקס עצמו ולא מאלו שעורכים אותו.
התנהגות זו של הכנסייה ואנשיה עוררה כעס והתמרמרות בקרב רבים מהמאמינים. מעטים מהם יצאו בגלוי נגד הכנסייה ואחד מהם היה טאנכלם מאנטוורפן.
 
שורה 17:
תאריך ומקום לידתו של טאנכלם אינם ידועים. משערים שהיה נזיר בחצרו של הרוזן הפלנדרי הצעיר רוברט השני (1092-1111). פעילות ההטפה שלו החלה בשנת [[1111]] (לפי מקורות אחרים, ב- [[1108]]) באזור [[פלנדריה]] ו[[זילנד]] אשר בארצות השפלה. דרשות ההטפה של טאנכלם התרכזו במספר נושאים:
* התנגדות לפערי המעמד בתוך הכנסייה הקתולית - לדבריו כל אנשי הכנסייה, מהכומר הכפרי ועד האפיפיור, שווים בערכם ושווים בפני האל.
* התנגדות נמרצת לצבירת העושר בידי אנשי הכנסייה - לדבריו עושר זה גרם להווצרותלהיווצרות שתי כנסיות: האחת היא "כנסיית השליחים", כנסיית העוני והצניעות בה כלולים חלק גדול מהמאמינים. השניההשנייה, היא "כנסיית בית הבושת", הכנסייה של הכמרים לדרגותיהם והמבוססת על עושר, גזל, שחיתות וחטא.
* התנגדות לביצוע טקס הלחם והיין הקדושים בידי כמרים חוטאים ומושחתים - זה בניגוד לדוגמה הכנסייתית שגרסה שהקדושה נובעת מהטקס עצמו ולא מהמבצע אותו ועל כן, אין חשיבות למוסריותו של כומר המבצע את טקסי המיסה הנוצרית.
* התנגדות לתשלום מסי החובה של המאמינים לכנסייה, ביחודבייחוד מס המעשר.
* התנגדות לעצימת העין של מוסדות הכנסייה מעובדת החזקתן של פילגשים וקיום נישואי סתר בקרב אנשי הכמורה כולל בישופים ואף אפיפיורים.
דעות אלו התאימו לריגשותיהם של רבים מאנשי קהיליות ארצות השפלה ובמהרה נתקבצו סביב טאנכלם קבוצות גדולות של מאמינים ומעריצים. סביבו נוצר פולחן הערצה הדומה לזה של הערצת קדוש. מסופר שמעריציו אספו בבקבוקים את מי האמבטיה שלו בתור מים קדושים. מתוך ציבור מעריצים זה, הקים טאנכלם גם צבא של כ- 3000 איש ששימש לו כשומרי ראש. הוא גם שלח את צבאו להלחם לצדו של רוזן פלנדריה נגד הבישוף של [[אוטרכט]]. הוא קבע את מרכז פעילותו בעיר הנמל [[אנטוורפן]]. תושבי עיר זו נהרו אחריו והעדיפו את דרשותיו על אלו של הכומר הקתולי (היחיד) ששרת בעיר.
שורה 27:
בזמן העדרו, גברו קולות מתנגדיו ובחזרתו של טאנכלם מרומא ב- [[1113]], כאשר עבר דרך העיר קלן, נאסר ביחד עם חלק מחייליו על ידי הארכיבישוף. תוך זמן קצר הצליח טאנכלם עם חלק מהחיילים לברוח מבית הכלא ולהגיע לעיר [[בורג']]. אך היות שארכיבישוף קלן הטיל עליו חרם, גרשו אנשי בורג' את טאנכלם והוא חזר לעירו, אנטוורפן. שם, בשנת [[1115]] בעת מעבר בסירה באחת מתעלות העיר, נרצח טאנכלם על ידי כומר שהיה עמו באותה סירה.
 
עם מותו של טאנכלם לא פגה ההערצה אליו ביחודבייחוד בעיר אנטוורפן וסביבתה. מעריציו הוו זרם נוצרי המכונה על ידי החוקרים המודרניים כ- "טאנכליזם", זרם שהמשיך להתקיים שנים לאחר מות מייסדו. בשנת [[1126]] מונה [[נורברט הקדוש]] לבישוף אנטוורפן. הוא עצמו יסד זרם דתי שדגל באמונה חזקה ועמוקה בכנסייה הקתולית, אך מאידך, דגל גם בכנסייה של עניים וצנועים כפי שהאמין שהיו השליחים ואבות הכנסייה. בהדרגה, נשכח טאנכלם על ידי מעריציו שהפכו להיות מעריצי נורברט. נורברט עצמו הוכרז, מאוחר יותר, כקדוש, בין היתר עקב התנגדותו למינות הטאנכלמית. במספר ציורים ופרסקות, מתואר נורברט הקדוש כמנצח את טאנכלם המוטל מת לפניו. הכנסייה אף קבעה יום חג לניצחונו של נורברט על טאנכלם, ה- 11 ביולי והוא נחגג עד עצם היום הזה בתחום הארכיבישופות של [[מכלין]] (הכוללת בתוכה גם את אנטוורפן).
=== קריאה נוספת מומלצת ===
1) A History of the Inquisition of the Middle Ages, Vol I - Henry C. Lea
 
2) רוברט א. מור, מינים - בספרו של אביעד קליינברג - "גאולה וכוח לתולדות הנצרות בימי הביניים, הוצאת ספרי תל- אביב 1999.
 
[[קטגוריה:[[דת]], [[מינות]]]]