מהמט השישי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
הרחבה |
||
שורה 1:
[[תמונה:Sultan Mehmed VI of the Ottoman Empire.jpg|שמאל|ממוזער|200px|מהמט השישי]]
'''מהמט השישי''' (או '''מהמט וחידטין''') ([[טורקית]] '''VI. Mehmet, Vahidettin'''; [[טורקית עות'מאנית]] '''محمد السادس''' או '''محمد وحيد الدين''', {{כ}}[[14 בינואר]] [[1861]] - [[16 במאי]] [[1926]]) היה הסולטאן ה-36 והאחרון של [[האימפריה העות'מאנית]], החל ב-[[4 ביולי]] [[1918]] ועד ביטול הסולטנות על ידי [[האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה]] ב-[[1 בנובמבר]] [[1922]]. מהמט השישי היה אחיו של קודמו בתפקיד, [[מהמט החמישי]], והיה ליורש העצר עם ההתנקשות בחייו של יוסוף איזטין (Yusuf İzzettin), בנו של הסולטאן [[אבדילאזיז]].
מהמט השישי עלה על כס הסולטנות לקראת סופה של [[מלחמת העולם הראשונה]] וחתימת [[הפסקת האש של מודרוס]] ב-[[30 באוקטובר]] [[1918]] אשר נישלה את האימפריה מכל שטחיה שמחוץ ל[[אסיה הקטנה]] ו[[תראקיה]] המזרחית, והעניקה ל[[מדינות ההסכמה]] את הרשות לתפוס ולהחזיק ב"כל נקודה אסטרטגית" בשטחיה. בנובמבר 1918 נכבשה הבירה [[איסטנבול]] בידי כוחות [[בריטניה|בריטים]] ו[[צרפת|צרפתים]] ולמהמט השישי לא הייתה שליטה על המדינה. עד מהרה הוא הפך לבובה בידי המינהל הצבאי בעיר, וב-[[5 באפריל]] [[1920]] ובלחץ המינהל הצבאי, הוא הורה על פיזורו של הפרלמנט הע'ותמאני הרביעי והאחרון. ב-[[10 באוגוסט]] [[1920]] חתמו נציגיו של מהמט השישי על [[הסכם סוור]] שהסדיר את תנאי כניעתה של האימפריה העות'מאנית והעניק חלקים משטחיה הנותרים באסיה הקטנה ובתראקיה המזרחית ל[[יוון]], [[איטליה]], צרפת, בריטניה ול[[ארמניה|רפובליקה הדמוקרטית של ארמניה]].
| |||