ארס מוריינדי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Felagund-bot (שיחה | תרומות) בוט - מחליף 'מגיפת' ב'מגפת' |
מעט דקדוק |
||
שורה 1:
[[תמונה:Ars.moriendi.pride.a.jpg|thumb|left|250px|גאוות הרוח היא אחד מחמשת פיתויי האדם הגוסס, על-פי "ארס מוריינדי". כאן, שטנים מפתים את האדם הגוסס בכתרים (משל ימי-ביניימי לגאווה גשמית) לעיני מריה, ישו ואלוהים, המגנים את המעשה. גלופה שביעית (4א') מתוך אחת-עשרה, 1450 לערך.]]
'''"ארס מוריינדי"''' ("אומנות המיתה") הוא שם אחד משני טקסטים לטיניים בעלי קרבה שמקורם בשנים [[1415]] ו-1450. טקסטים אלו מספקים עצות בנוגע לפרוטוקולים
בתחילה הייתה גרסה ארוכה, ומאוחר יותר גרסה קצרה
==הגרסה הארוכה==
הגרסה הארוכה המקורית, אשר נקראה "טראקטטוס [או 'ספקולום'] ארטיס בנה מוריינדי", נכתבה ב-1415 בידי [[נזיר]] דומיניקני עלום שם, ככל הנראה לבקשת [[מועצת קונסטנס]] (1414-1418, [[גרמניה]]). זו נקראה על-ידי רבים ותורגמה למרבית השפות המערב-אירופיות, ואף הייתה פופולרית מאוד ב[[אנגליה]], בה שרדה [[מסורת]] ספרותית המבוססת עליה עד הוצאתם של ספרי הדת הקרויים "מחייה קדושה ומיתה קדושה" ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]], אשר היוו את "שיאה האומנותי" של מסורת ספרות המוות המנחמת, שתחילתה ב"ארס מוריינדי" (ננסי לי ביטי, [[1970]]). עבודות אחרות הכלולות במסורת האנגלית כוללות את "
"ארס מוריינדי" מורכבת
#הפרק הראשון מסביר כי למיתה גם צד טוב, ומשמש לניחום האדם הגוסס ב[[רעיון]] שמוות
#הפרק השני מתאר את חמשת הפיתויים האורבים לאדם הגוסס, וכיצד להימנע מהם. אלו הם חוסר [[אמונה]], ייאוש, חוסר סבלנות, [[גאווה]] רוחנית ותאוות בצע.
#הפרק השלישי מונה את שבע השאלות שיש לשאול את האדם הגוסס, לצד תנחומים הנגישים לו באמצעות כוחותיה הגואלים של אהבתו של [[ישו]].
#הפרק הרביעי מביע את הצורך לחקות את חייו של ישו.
#הפרק החמישי פונה אל החברים
#הפרק השישי כולל [[תפילה|תפילות]] הראויות להיאמר עבור האדם הגוסס.
==הגרסה הקצרה==
מקור הגרסה הקצרה ב-1450 לערך, ב[[הולנד]]. מרביתה אימוץ פרקה השני של הגרסה הארוכה, והיא מכילה אחת-עשרה גלופות. עשר הגלופות הראשונות מחולקות לחמישה זוגות, כאשר כל צמד מביא תמונת [[שטן]] המציג אחד מבין חמשת הפיתויים
הגרסה הקצרה השתוותה מבחינה פופולרית לגרסה הארוכה, אך לא תורגמה ל[[אנגלית]].
שורה 26:
==חשיבות==
הצורך להתכונן למותו של אדם רווח בספרות הימי-ביניימית באמצעות סצנות ערש דווי, אך טרם המאה ה-15
==מקורות==
|