היסטריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגמל התימני (שיחה | תרומות) סקריפט החלפות (מסוי, וידאו, מזוי, עניין, {{הערות שוליים}}). עיצוב, אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק |
הגמל התימני (שיחה | תרומות) מ ביטול 'למרות ש', טיפול בתמונה |
||
שורה 1:
'''היסטריה''', בשימוש בשפה המדוברת, מתאר מצב של חוסר יכולת לנהל [[רגש]]ות חריגים או קיצוניים, במצבי לחץ, וכדומה. לרוב, אנשי המקצוע המודרניים ויתרו על השימוש במונח היסטריה כקטגורית [[אבחנה|אבחון]], ומשתמשים בקטגוריות המגדירות את המצב באופן מדויק יותר. כיום הפרעות היסטריה מסווגות כ[[הפרעה סומטופורמית|הפרעות סומטופורמיות]], כלומר ביטויים גופניים של [[הפרעה נפשית|הפרעות נפשיות]].
== היסטוריה ==
{{הפניה לערך מורחב|ערך = [[היסטריה נשית]]}}
לפחות אלפיים שנה ב[[היסטוריה של אירופה|היסטוריה האירופאית]] ועד סוף [[המאה ה-19|המאה התשע עשרה]] נחשבה ההיסטריה למצב רפואי המיוחד לנשים ונגרם על ידי הפרעות ב[[רחם]] (ביוונית: היסטרה – רחם), כמו בזמן [[לידה]] כשהתינוק יוצא מן [[נרתיק|תעלת הלידה]]. מקורו של מונח ההיסטריה מיוחס בדרך כלל ל[[היפוקרטס]],
[[קובץ
הבנה מודרנית יותר של ההיסטריה כ[[הפרעה נפשית|הפרעה פסיכולוגית]], קודמה באמצעות עבודותיו של [[ז'אן-מרטן שארקו]]. שארקו, [[נוירולוגיה|נוירולוג]] [[צרפת]]י, טיפל במעבדתו שבבית החולים פיטייה סלפטרייר שבפריז, בנשים שסבלו משיתוק היסטרי באיבר מסוים בגופן. ב-[[1878]] החל שארקו להשתמש ב[[היפנוזה]], שיטה חדשנית בזמנו, בכדי לטפל בנשים שסבלו מהיסטריה ו[[אפילפסיה]]. שארקו היה מזמן אליו נשים, ובאמצעות הוראות ותפיחות סמליות על גוף המטופלת הוא סילק בהדרגה את השיתוק. בכך הראה שארקו איך בעזרת הוראות מילוליות בלבד אפשר לעורר את ההחלמה. טיפולים אלו עוררו עניין רב, ופעמים רבות ביצע שארקו טיפולים אלה בפני רופאים ואנשי צוות בית החולים. באותה שנה הקים שארקו יחד עם עמיתיו הרופאים מעבדת צילום בתוך בית-החולים, מוסד חסר תקדים שהיה למעבדת הצילום הרפואי הראשונה בעולם. הצילום העניק ממד חזותי נוסף למה שהתרחש בין כותלי בית החולים ותיעד את החולים לאורך זמן. הצילומים התפרסמו בכתב העת [[האיקונוגרפיה המצולמת של הסאלפטרייר]]<ref name=":1" />.
שורה 22 ⟵ 23:
המינוח הפסיכיאטרי הנהוג כיום, מבחין בין שני סוגים של הפרעה שנקראו 'היסטריה' בעבר: [[הפרעת סומטיזציה|הפרעה סומאטית]] ו[[הפרעה דיסוציאטיבית]]. על פי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי [[DSM|DSM-IV-TR]], הפרעות דיסוציאטיביות כוללות אמנזיה דיסוציאטיבית, פוגה דיסוציאטיבית, [[הפרעת זהות דיסוציאטיבית]], [[הפרעת דה-פרסונליזציה]], והפרעה דיסוציאטיבית. הפרעות סומאטיות כוללות הפרעת המרה (קונברסיות), [[הפרעת סומטיזציה]], הפרעת כאב, [[היפוכונדריה]], ו[[הפרעת גוף דיסמורפית]]. {{הערה|M Sierra & G E Berrios (1999) Towards a Neuropsychiatry of Conversive Hysteria. Cognitive Neuropsychiatry 4: 267–287}}
בהפרעות סומאטיות (שנקראו בעבר היסטריה), המטופל מתלונן גם על סימפטומים פיזיים כגון [[כאבי גב|כאבי גב תחתון]] או [[שיתוק]] גפיים, ללא סיבה פיזית הנראית לעין.
מלבד זאת, תסמונות תלויות תרבות מסוימות, כגון תסמונת 'התקפות עצבים' (ataques de nervios) שזוהתה באוכלוסייה ה[[היספנים|היספנית]] בארצות הברית, מדגימות תופעות פסיכיאטריות הכוללות סימפטומים סומאטיים ודיסוציאטיביים גם יחד, ונמצאו קשורים לטראומה פסיכולוגית. לעומת זאת, מחקרים נירולוגיים אחרונים מצביעים על כך שישנם דפוסים אופייניים של פעילות ה[[מוח]] הקשורים למדינות ולאוכלוסיות אלה. הפרעות אלו כאמור אינם מכוונים ואינם נעשים במודע או מזויפים על ידי החולה.
|