גרגוריוס השביעי – הבדלי גרסאות

הרפורמות שהונהגו על ידו כללו לא רק את בחירת האפיפיור, אלא גם את הקביעה כי לכנסייה הסמכות הבלעדית למנות אישים לפקידי הכנסייה בארצות השונות{{הערה|1=‏שולמית שחר, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=5893&str1=+%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%94+%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%AA&x=49&y=5&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1 כנסייה ומלוכה : שתי מערכות נפרדות], מתוך '''מורשת ימי-הביניים''' (ישראל: משרד הביטחון, 1985)‏}}. תפקידים אלו היו כרוכים בעוצמה רבה ובממון רב, ותביעת הזכות הבלעדית למינויים היא שגרמה לקרע בין הקיסרות בגרמניה לכנסייה. קרע זה נמשך עוד שנים רבות לאחר מותו של גרגוריוס. מרכזה של הרפורמה וניסוחה התמציתי ביותר התפרסם ב-[[1075]] במסמך הנקרא "דיקטטוס פפה" ([[התכתיב האפיפיורי]]).

 

 

שני אלמנטים נוספים ברפורמה שלו היו האיסור על כמרים להינשא ([[ניקולאיזם]]), והפסקת הנוהג של מכירת תפקידים כנסייתיים בכסף ([[סימוניה]]). גם שני תהליכים אלה לא הוכתרו בהצלחה מוחלטת בימי חייו.