סינדרום ירושלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: אות סופית באמצע מילה חזרות |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
==חקר התופעה==
תיאורים ראשונים של התסמונת ניתן למצוא כבר בספרות עולי הרגל מ[[ימי הביניים]], כך למשל מופיע תיאור של התסמונת ב[[אוטוביוגרפיה]] של [[מרג'רי קמפ]] {{אנ|Margery Kempe}} - צליינית אנגלייה מ[[המאה ה-14]] אשר כתביה נחשבים לאוטוביוגרפיה הראשונה בשפה האנגלית. היא מתארת כיצד הופיעו אצלה תחושות של שליחות משיחית בעת שהחלימה במולדתה מ[[פסיכוזה שלאחר לידה]], וכיצד מחשבות אלו הבשילו להתנהגות מוזרה ותיאטרלית בהגיעה בתום מסע רצוף תלאות למקומות הקדושים בירושלים. גם בספרות עולי הרגל והתיירים ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ניתן למצוא תיאורים רבים של הלוקים בתסמונת. אחדים מהכותבים, דוגמת התיירת אדה גודריץ' פריר {{אנ|Ada Goodrich Freer}} הקדישו לכך פרקים שלמים (דוגמת ספרה מ-1904). '''''ליאם דביל'''''
ה[[פסיכיאטר]] הראשון אשר הביא תיאורים קליניים של התופעה היה ד"ר [[היינץ הרמן]], שהיה מנהל בית החולים הפסיכיאטרי היהודי הראשון - [[עזרת נשים (בית חולים)|"עזרת-נשים"]], בחיבור מדעי שפרסם בשנת [[1937]]. בשנות השבעים פרסם פרופ' ליאון פרס שעבד במוסד זה סידרה של מאמרים על "משיחים מאושפזים". החל משנת 1979 ועד תחילת שנות האלפיים מרבית התיירים שהזדקקו לאשפוז הופנו ל[[בית החולים כפר שאול]], שם נערכו מספר מחקרים בנושא, ובכלל זה גם בעניין ה"תסמונת". כיום תיירים הזקוקים לאשפוז מתקבלים בכל אחד מבתי החולים הפסיכיאטריים בעיר. אולם, מקרים רבים כלל אינם מגיעים לאשפוז וניתן לזהותם עקב התנהגותם החריגה והדרמטית באזורי המקומות הקדושים ובבתי המלון במזרח ירושלים. אחדים מהם אף נוהגים להתראיין לרשתות טלוויזיה זרות כדי "להפיץ את דבר שליחותם".
שורה 28:
==לקריאה נוספת==
* '''אסף המלך מלךךךךךך'''
*'''ליאם דביל'''
* [[אליעזר ויצטום]] ומשה קליאן, "'''ירושלים של קדושה ושיגעון, צליינים משיחים והוזים'''". [[אריה ניר הוצאה לאור]], 2013
* אליעזר ויצטום ומשה קליאן, "תסמונת ירושלים", '''[[אריאל (הוצאת ספרים)|אריאל]]''' חוב' 102 - 103, אוגוסט 1994
| |||