אלי אילן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
'''אלי אילן''' ([[3 באפריל]] [[1928]] - [[4 בינואר]] [[1982]]) היה [[פסל (מקצוע)|פסל]] [[ישראל|ישראלי]].
==קורות חייו==
הוא נולד ב[[ויניפג]], [[קנדה]] בשם '''אלן שולבאום'''. כבר בגיל צעיר נתקל בתופעות אנטישמיות וכשהתברר לו שלא יוכל להתקבל ללימודי רפואה בוויניפג עבר ל[[ונקובר]] והתחיל בלימודים פרה-רפואיים באוניברסיטת [[קולומביה הבריטית]]. כששמע על המאבק ב[[ארץ ישראל]] עזב את הלימודים והצטרף לקבוצה של צעירים [[ציונות|ציוניים]] שעברו הכשרה חקלאית בחווה במדינת [[אונטריו]], כדי להכשירו לחיים במדינה העומדת לקום.
שורה 12 ⟵ 13:
מיד לאחר ששוחרר מצה"ל היה ממייסדי קיבוץ [[סאסא]] ב-[[1949]]. בקיבוץ התעניין ב[[ארכיאולוגיה]]. הוא נרשם כסטודנט חוץ ללימודי ארכיאולוגיה פרה-היסטורית אצל פרופ' [[משה שטקליס]] ו[[יגאל ידין]]. הוא הקים את האוסף הארכיאולוגי בקיבוצו.
באותה תקופה החל לצייר ואחר כך לפסל. כשהקיבוץ הצר את צעדיו הוא עזב אותו ב-[[1956]]. כדי לפרנס את משפחתו התגייס ל[[משטרת ישראל]] למחלקה ל[[זיהוי פלילי]]. הוא נשלח על ידי המשטרה לקנדה ללימודים בבית הספר של [[המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה]]. באותה תקופה למד ב[[טורונטו]] ב-Toronto College of Art. לאחר חזרתו ארצה ב-[[1959]], המשיך לעבוד במשטרה והתמחה בזיהוי פלילי. גולת עבודתו במשטרה הייתה זיהויו של [[אדולף אייכמן]]. הוא קיבל תמונות של אייכמן שצולמו בנסתר על ידי סוכני המוסד ב[[בואנוס איירס]] והוטל עליו להשוות אותן עם תמונות של אייכמן בתקופה שהיה ב[[אס אס]]. לאחר בדיקות הצילומים חיבר-אילן דו"ח ובו קבע כי בסבירות כמעט וודאית המדובר באייכמן. קביעה זו זירזה את תהליך [[לכידת אדולף אייכמן]]{{הערה|[[איסר הראל]]:הבית
ב-[[1963]] החליט לעזוב את המשטרה ולהתמקד ב[[פיסול]]. הוא התפטר בדרגת [[פקד (דרגה)|פקד]]. [[מיתון 1966 בישראל]] פגע גם באמנים ולפרנסתו עבד בעבודות מזדמנות. הוא שיפץ חורבה ביפו העתיקה ובנה שם דירה וסטודיו. עם הבום הכלכלי לאחר [[מלחמת ששת הימים]] השתפר מצבו. הוא החל להציג בתערוכות בארץ ובחו"ל ופסלים רבים שלו הוצבו בישראל ובארצות שונות{{הערה|רשימה מלאה של תערוכות ופסלים בספרו של יואב דגון:אלי אילן ,הוצאת מוזיאון הרצליה לאמנות,1992}}.
שורה 22 ⟵ 23:
ב-[[1980]] רכש בית וסטודיו ב[[קיסריה (יישוב)|קיסריה]] אך לא הספיק ליהנות ממנו. שם נפטר בגיל 54 מ[[התקף לב]].
===ניתוח יצירתו===
ב[[יולי]] [[2013]] הציבה [[עיריית תל אביב-יפו]] [[לוחית זיכרון]] על ביתו ביפו העתיקה.▼
[[File:Eli Ilan Ultima.jpg|thumb|פסלו של אלי אילן, '''אולטימה''', [[יד ושם]]]]
רבות מיצירותיו של אילן מורכבות משני חלקים. חלקים אלו הם אוטונומיים ונפרדים או שנוצקו בגוש אחד, אך הם בעלי זהות אינדיבידואלית ונפרדת. זהות זו ניכרת על פי כיווני זרימתם, הטקסטורה שלהם, מיקוד עוצמתם וחדירתם זה אל זה (או נסיגתם זה מתוך זה). שני החלקים נמצאים בקומפוזיציה דו-משמעית: מחד - עימות, חדירה הדדית, תוקפנות ופלישה. מאידך - שני החלקים מגיעים, מכוח תנופתם, לחבירה-חביקה הדוקה, להשלמה הדדית. המתח בין האנושי והטבעי, בין הקונקרטי והאידיאי, בין השַלֵו והסוער, בין היציב והדינמי, הקנה ליצירתו כוח חבוי, עוצמה מתפרצת וגועשת שכביכול קפאה בעת שהגיעה לשיא מיצויה. במקביל ביטא אילן מתחים וסערות אלו גם ביצירותיו המונוליטיות, אליהן משתייך פסלו "אחרון" ('''אולטימה'''; ברונזה, 1982) המוצב ב[[יד ושם]], בגן הפסלים.
זיקתו של אילן לגוף האדם ועיונו באנטומיה התבטאו בעיסוקו המוקדם בחפירות ארכיאולוגיות ובעיסוקו כחוקר במשטרת ישראל בתחום הזיהוי הפלילי, דרך תצלומים, גולגלות ושלדים, עיסוק אותו למד עוד בנעוריו בקנדה. כדי לתת ביטוי למתח בין פיגורטיביות והפשטה, הסתייע אילן במומחיותו זו. ההפשטה סייעה לו לבטא בחֵרות רבה יותר את היכולות הטכניות המשוכללות שלו, שהתבטאו בהמחשת המתח בין דינמיות זורמת לבין עוצמה קפואה. כל זאת, תוך כדי הסתייעות בחללים שסביבם מתגבשות שתי נטיות אלו. בפסליו המונוליטיים ניכר כי הם עוצבו בזיקה לפסליו של [[הנרי מור]]. סביב החללים מתגבשות שתי הנטיות לכדי שלמות הרמונית. עם זאת, נשמר המתח המתמיד בין שני סוגי העוצמות, הקפואה והדינמית, מתח שכביכול עוּצַב, נוֹצַק ושוּמַר. ואכן, אילן לא תכנן את פסליו באמצעות מודלים מוקדמים או סקיצות; הוא עבד "מהבטן", עבד על החומר במישרין.
"'''אחרון'''", פסלו האחרון של אילן, היה הפסל הראשון שהוצב באתר ציבורי לאחר מותו של אילן. הוא הוצב ביד ושם שנה לאחר יציקתו, ושנה לאחר פטירתו של אילן, ב-1983. "אחרון" מבטא התכנסות שיש בה משום השלמה, ויתור, כניעה. מאידך, התכנסות זו היא מסיבית, דינמית ובעלת עוצמה פנימית וזרימה בלתי מתפשרת, מתריסה-כביכול.
לאילן לא היה קשר ישיר לשואה, אך בתקופת חייו המאוחרת הקדיש לה מחשבה יותר מאי-פעם בחייו. בפסל "'''אחרון'''" ניסה אילן להעביר את דמות הגווע האוניברסלית, דמות מכונסת סביב עצמה, דמות שהאבדנים סביבה היוו רק הקדמה לאבדנה-שלה, שהרי כל אחרון מעיד, בעצם "אחרוניותו", על גוויעת כל קודמיו. מותו אינו מוות של גבורה והתרסה, אלא מוות חסר אונים, חסר עזרה וחסר לקח. ואולי דווקא בתיאור אופן מוות שכזה, טמונה ומתבטאת התרסה עזה.
===הנצחה===
▲ב[[יולי]] [[2013]] הציבה [[עיריית תל אביב-יפו]] [[לוחית זיכרון]] על ביתו של אילן ביפו העתיקה.
==לקריאה נוספת==
* [[מנדל קוחנסקי]]:Sculptures of Eli Ilan, Jacqes O'Hara Gallery, 1974
* [[יואב דגון]]: אלי אילן, הוצאת מוזיאון הרצליה לאמנות, 1992
* אלי אילן, 1928-1982: רטרוספקטיבה (מוזיאון הרצליה לאמנות, 1982) (איל/הרצ')
* אלי אילן: פסלים (ת"א: רנה דרום, גלריה לאמנות, גורדון 30, 1.11.74- 15.10.74) (איל/תל-א)
<div style="direction: ltr;">
* Mendel Kohansky, Sculptures of Eli Ilan (London: Jacques O`Hana Gallery, 1974)
</div>
==קישורים חיצוניים==
| |||