משבר בני הערובה באיראן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 11:
הנשים וה[[אפרו-אמריקאים]] בשגרירות האמריקנית שוחררו אחרי כשבועיים, ובשגרירות נותרו 52 בני ערובה. הנשיא האמריקני קרטר אסר על ייבוא [[נפט]] איראני, הקפיא נכסים איראניים בארצות הברית בשווי של כ-8 מיליארד דולר, וגירש מהמדינה אזרחים איראניים. בפברואר [[1980]] דרשה ממשלת איראן שתמורת שחרור בני הערובה יוסגר השאה מוחמד רזא, ושארצות הברית תתנצל על פעולותיה במדינה בעבר. קרטר סירב לתנאים ופנה לתכנון פעולה צבאית לשחרור בני הערובה ([[מבצע ציפורן הנשר]]) – החלטה שהובילה להתפטרות מזכיר המדינה [[סיירוס ואנס]].
בליל [[24 באפריל|24]]
לאחר מותו של השאה ביולי, ותחילת [[מלחמת איראן-עיראק]] ב[[ספטמבר]] [[1980]], הבשילו התנאים למשא ומתן על שחרור בני הערובה, אך הוא החל רק לאחר הפסדו של קרטר בבחירות. לבסוף, שוחררו בני הערובה ביום השבעתו של [[רונלד רייגן]] לנשיאות, 20 דקות בדיוק לאחר כניסתו לתפקיד. התנאי היחיד לשחרורם היה הפשרת הנכסים האיראניים ב[[בנק]]ים בארצות הברית. קרטר, כשליח מיוחד של הממשל החדש, קיבל את פניהם בבסיס חיל האוויר האמריקאי ב[[פרנקפורט]], [[גרמניה]]. לאחר מכן הוטסו ל[[וושינגטון די. סי.]], בה התקבלו בתשואות על ידי קהל רב.
|