היפומאניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הורדת משפט מיותר ולא אנציקלופדי.
הרחבה קלה
שורה 19:
התופעה תוארה לראשונה ב-1878 על ידי ג'ולס פלרט, והמונח "היפומאניה" נטבע מספר שנים לאחר מכן, ב-1881, על ידי [[עמנואל מנדל]]; עם זאת, תיאור מדויק יותר ומחקר מקיף על ההפרעה החלו רק כמאה שנים מאוחר יותר.{{הערה|Jules Angst, Alex Gamma, Franco Benazzi, Vladeta Ajdacic, Dominique Eich, Wulf Rossler, [http://robertwhitaker.org/robertwhitaker.org/Bipolar%20Illness_files/Toward%20a%20re-definition%20of%20subthreshold%20bipolarity.PDF Toward a re-definition of subthreshold bipolarity: epidemiology and proposed criteria for bipolar-Il, minor bipolar disorders and hypomania], Journal of Affective Disorders 73 (2003) 133-14}}
 
אצל הלוקים בהפרעה ניכרות תחושות של הרגשה טובה ושל חיוניות. גובר הצורך בקשרים חברתיים, ויש נטייה לדברנות יתר, לידידותיות ולהסתפקות בשעות [[שינה]] מועטות מהרגיל. לעתים גדלה האנרגיה ה[[מיניות|מינית]]. היכולת לעבוד אינה נפגעת בדרך כלל, ו[[יחסים בינאישיים|יחסי האנוש]] מאופיינים בחביבות ובהתרוממות רוח, אם כי לעתים גם ברגזנות ובעצבנות.
 
ההיפומניה פוגמת לעתים ביכולות ה[[ריכוז (פסיכולוגיה)|ריכוז]], ה[[קשב]] והעבודה. היא עלולה להקשות על הלוקים בה לנוח ולנצל כהלכה את שעות ה[[פנאי]]. במהלך היפומאניה עשויים להתגלות תחומי עניין חדשים ונטייה קלה לבזבוז כספים. ההפרעה עשויה לחלוף מעצמה או בסיוע [[טיפול תרופתי]], או לבוא כשלב מקדים ל[[מאניה]] ב[[הפרעה דו-קוטבית]]. ההפרעה יכולה גם להוות [[תסמין]] בהפרעות אחרות, כגון [[ציקלותימיה]] ו[[הפרעה סכיזואפקטיבית]].