עקרון החוקיות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 69:
==עקרון החוקיות במשפט הפלילי==
עקרון היסוד בדיני העונשין הוא עקרון החוקיות (“nullum crimen sine lege”), ולפיו אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פי חוק {{הערה|[1] חוק העונשין, התשל"ז– 1977 (תיקון 39)}}.ו"אין עונשין למפרע". עקרון זה מקובל בכל שיטות המשפט. במקומותינו זכה להכרה כבר ל" מראשיתה של הפסיקה הישראלית
"(1) אין מחוקק מבלעדי המחוקק, ולו בלבד נתכנו עלילות החקיקה;
אדם פרטי, הוא בעל זכויות מטבע ברייתו, ולכן מותר לו לעשות כל מה שלא נאסר עליו במפורש בחוק . עקרון החוקיות בדיני העונשין מהווה הוא את אחד מארבעת עקרונות היסוד עליהם מושתתים דיני העונשין המודרניים, ועיקר מהותו מתמצה בקביעת מסגרת התצורה של תחולת הנורמה הפלילית. פרופ' פלר (פלר וקרמניצר יצרו את תיקון 39 לחוק העונשין ועיצבו את המשפט הפלילי) מגדיר את עקרון החוקיות: "אין עבירה ואין עונש אלא על פי חוק שעמד בתוקפו בעת עשיית העבירה ושחל עליה גם מבחינת מקום עשייתה".▼
(2) צמצום נוסף, מיוחד לדרכי הפרשנות של החוק הפלילי, והוא כי עד כמה שמדובר הוא ב'יצירת' עבירות, היינו, בהכרזת מעשים מסויימים כמעשים אסורים, אין השופט רשאי לחרוג כמלוא נימה מתחומי החוק הכתוב, ולחדש עבירה 'משלו' על סמך שיקולי הגיון{{הערה| דברי השופט זילברג בע"פ 53/54 אש"ד, מרכז זמני לתחבורה נ' היוהמ"ש, פ"ד ח' 785, בעמ'
.819
}}לעקרון החוקיות כמה הסברים עיקריים, המצטברים זה לזה{{הערה|ראו בועז סנג'רו - פרשנות מרחיבה בפלילים?! עלי משפט ג' תשס"ג}}: האחד – מתן אזהרה- כרוך בחירות הפעולה של היחיד, המבוססת על ידיעה בזמן הפעולה של התחום האסור. שהרי, תפקיד מרכזי של דיני העונשין הוא הדרכה, הכוונה והזהרה לשם מניעת עבירות (ולא יצירת עבריינים וענישתם לאחר מכן; "אין עונשין אלא אם כן מזהירין"). בהקשר זה יש לזכור כי במשפט הפלילי – בהבדל מבענפי המשפט האחרים – חשוף הפרט לשלילת חירות (עונש המאסר, למשל) ולקלון (סטיגמה חברתית). הסברים עיקריים אחרים לעקרון החוקיות נוגעים ליציבות ההסדרים החברתיים, לאכיפה שווה של החוק ולהפרדה שבין רשויות המדינה וחלוקת הסמכויות ביניהן.
לעקרון החוקיות השלכות חשובות מאוד, ואלה העיקריות שבהן:
א. הדרישה של פומביות החוק;
ב. הדרישה של הגדרה מפורטת ובהירה של האיסור;
ג. הכלל של פרשנות דווקנית, המצמצמת את היקף האיסור;
ד. הכלל השולל תחולה רטרואקטיבית של האיסור הפלילי. כוללת שלושה כללים (שניתן לראותם גם 4 הגישה הראויה לפרשנות המשפט הפלילי כשלושה שלבים, בסדר שלהלן): א. יש לפרש את האיסור על-פי המשמעות הטבעית והרגילה של מילותיו. ב. אם קיימים שני פירושים סבירים לאיסור הפלילי, יש להעדיף את זה המצמצם את האיסור (ובהתאמה – מרחיב את חירות האדם). ג. ניתן וצריך להשתמש במטרת החקיקה, אך רק בכיוון אחד: צמצום האיסור אף מעבר למילותיו.
▲אדם פרטי, הוא בעל זכויות מטבע ברייתו, ולכן מותר לו לעשות כל מה שלא נאסר עליו במפורש בחוק . עקרון החוקיות בדיני העונשין מהווה הוא את אחד מארבעת עקרונות היסוד עליהם מושתתים דיני העונשין המודרניים, ועיקר מהותו מתמצה בקביעת מסגרת התצורה של תחולת הנורמה הפלילית.
פרופ' פלר (פלר וקרמניצר יצרו את תיקון 39 לחוק העונשין ועיצבו את המשפט הפלילי) מגדיר את עקרון החוקיות: "אין עבירה ואין עונש אלא על פי חוק שעמד בתוקפו בעת עשיית העבירה ושחל עליה גם מבחינת מקום עשייתה".
ההבדל בין אדם פרטי לבין רשות שלטונית בא אפוא לידי ביטוי במקום שבו החוק שותק לגבי חוקיות הפעולה (כלומר, איננו אוסר ואיננו מתיר). במצב כזה, על פי עקרון החוקיות הפלילי מותר לאזרח לפעול ללא מורא או הפרעה. לרשות המינהלית, הכפופה לעקרון החוקיות המינהלי, לעומת זאת, אסור לבצע את הפעולה, וזאת כל זמן שהמחוקק לא הסמיך אותה לעשותה{{הערה|[2] זמיר, 50; ברכה 36.}}
עקרון החוקיות משפיע גם על [[פרשנות (משפט)|פרשנות]] החוק הפלילי הישראלי, אולם היקף ההשפעה שנוי במחלוקת. בסעיף 34כא ל[[חוק העונשין]] נקבע:
ונטען שהוראה זאת נובעת מעקרון החוקיות. עם זאת, רוב שופטי [[בית המשפט העליון]] ובראשם [[אהרן ברק]] נותנים לסעיף זה היקף מצומצם בהדגישם את המילים "לפי תכליתו" כקודמים להוראה לבחור בפרשנות המקילה{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/08/310/088/e04/08088310.e04.htm ע"פ 8831/08], פסקה 20}}. הסביר את עמדתו השופט [[אהרן ברק]]{{הערה|ע"פ 787/79 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (4) 421, 427 (1980), כמצוטט ב-[http://elyon1.court.gov.il/files/03/540/046/B13/03046540.b13.htm ע"פ 4654/03], סעיף 10}}:
:"חוק פלילי, כמו כל חוק אחר, אין לפרשו לא על דרך הצמצום ולא על דרך ההרחבה, אלא על דרך מתן משמעות הגיונית וטבעית ללשון החוק כדי להגשים את מטרת החקיקה. מלותיו של החוק אינן מבצרים, שיש לכבשם בעזרת מילונים, אלא עטיפה לרעיון חי, המשתנה על-פי נסיבות הזמן והמקום, לשם הגשמת מטרתו הבסיסית של החוק"
| |||