כוחות ההגנה של יפן – הבדלי גרסאות

בתקופה זו התעצמו האיומים החיצוניים לשיא. הצי ה[[ברית המועצות|סובייטי]] הפעיל כמאה [[ספינת מלחמה|אוניות מלחמה]] וכמאה וארבעים [[צוללת|צוללות]] באזור, והאיים היפניים נכנסו לטווח הפעילות של [[מפציץ|מפציצי]] ה[[טופולב]]. יפן חששה יותר מהתמיכה הצבאית הסובייטית בסין ובצפון קוריאה, שתי מדינות שהציבו איום ממשי של פגיעה או אפילו פלישה ליפן. הנתונים הגאוגרפיים של יפן, כ-15,000 קילומטר של חופים והיעדר מרחב תמרון יבשתי, מציבים שורה ארוכה של בעיות בתחום ההגנה מפני פלישה קרקעית. נקודת חולשה אסטרטגית נוספת היא התלות המוחלטת של יפן בנתיבי הסחר הימיים מהמזרח התיכון אשר באמצעותם זורמת האנרגיה המניעה את הכלכלה.

 

 

אף על פי ש[[סעיף 9 לחוקת יפן]] אינו אוסר במפורש ייצור [[נשק גרעיני]], יפן הכריזה שהיא נחושה שלא לייצר או לרכוש נשק כזה. החוק הבסיסי לאנרגיה אטומית מ-[[1956]] הגביל מחקר, פיתוח ושימוש ב[[אנרגיה גרעינית]] למטרות אזרחיות בלבד, ובאותה שנה אימצה [[ממשלת יפן]] את מדיניות שלושת הלאו-ים הגרעיניים: יפן לא תייצר נשק גרעיני, לא תחזיק ברשותה נשק גרעיני, ולא תאפשר הכנסת נשק גרעיני לשטחה. ב-[[1976]] אישררה יפן את [[האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני]], וחזרה על עמדה בנוגע לנשק גרעיני בשטחה. למרות זאת, בשל יכולותיה הטכנולוגיות הגבוהות, ובשל השימוש הנרחב באנרגיה גרעינית ב[[תחנת כוח גרעינית|תחנות כוח גרעיניות]] במדינה נחשבת יפן לבעלת יכולות גרעיניות, כלומר יש ביכולתה לייצר נשק גרעיני תוך זמן קצר.